אני יהודיה, חסידה של הרבי. כרגע אני זורמת עם הדרך לפי החברות והבצפר… "ברשמי" אני לא שליחה. אבל אני חושבת, עוד לפני שראיתי את השורה האחרונה שכתבת, שכל יהודי הוא שליח.
הייתה לי תקופה לפני כמה שנים לא ממש טובה. בפנים. מבחינה נפשית ורוחנית (=אכשהו זה תמיד ביחד) וצצו לי בראש מלא מחשבות. ואז בתסכול זרקתי מחשבה שבעצם אין לי מה לעשות כאן בעולם. אני לא שווה. הנה, כולם סביבי שליחים של הרבי (ברשמי), והמשפיעים והמשפיעות, צדיקים כאלו, שבטוח הרבי יותר אוהב אותם. אבל מה אני כבר נותנת? חוץ מנזקים?
וככה, עם סערת המחשבות והרגשות, והדמעות שבלעתי, גררתי את עצמי לתחנת אוטובוס בשביל להגיע לבצפר.
ועוברים עשר דקות, רבע שעה. ואני לא מבינה למה הוא מתעכב. ומספיק אני מאחרת כל יום… המורה העירה לי בדיוק יום לפני, ואמרה שהיא תתקשר לאמא שלי אם אאחר שוב.
בקיצור, כאב לי הראש משטף המחשבות, והלחץ מלהתעכב.
פתאום אני שמה לב לאישה שישבה מאחורי, בתחנה, לא דתיה, יחד עם הבן שלה. והילד שלה, שהיה (שובב) קטן, לכלך משהו חשוב. והיא לא ידעה מה לעשות. אז ניגשתי אליה להביא מגבונים, ועזרתי לה לנקות. משהו נורא פשוט וחסר משמעות. אבל מסתבר בשבילי. היא הודתה מאד. וזהו, הסתובבתי להמשיך לחכות. ולא מבינה למה האוטובוס מתעכב. ואז פתאום אני שומעת את האישה אומרת לבן שלה: "תראה, דתיה. עם חצאית ארוכה, חולצה צנועה, פלאפון קטן מקשים. מסתפקת במועט" ואני כזה חושבת לעצמי, על איך אני בפנים. מעלה את החצאית כשאף אחד לא רואה. פותחת כפתור. ועם רצון לפלאפון מגע. בעודי חושבת, היא ממשיכה לשבח אותי בפניו. "ואיך היא עוזרת, כשאף אחד לא בא לעזור, עם חיוך גדול וצניעות. זאת דתיה אמיתית, תסתכל" והילד מסתכל עליי מהופנט. אני מחייכת. מובכת. ממה שאני בזמן האחרון, מהשונה שהיא אומרת. ואז אמרתי לעצמי 'אולי יש סיכוי שאפילו שאני לא צדיקה, ולא גדלתי במשפחה כזאת, שאני שליחה? בדבר קטן?' פתאום הגיע האוטובוס. והבנתי בדיוק למה הוא התעכב. בשבילי:)
אספר עוד משהו קטן, שלא אכביד. כמו תמיד, הייתי בתקופה לא טובה. עם רצון היחיד, למות. הבינו משהו לא נכון עליי, ופירסמו לכולם. ונתנו לי עונשים על משהו שלא עשיתי. והייתי לבד. ישבתי בצד, רחוק מכולם. מחכה לרגע לברוח… ואז ילדה שהייתה בשתי כיתות מעליי, ניגשה אליי. שאלה אם אני בסדר. עניתי כמובן שכן… ואז היא התיישבה לידי. וסיפרה לי משהו. "את יודעת? זאת הזדמנות להגיד לך תודה" הסתכלתי עליה בהלם. "אספר לך סוד, שאף אחד כמעט לא יודע. אני לקוית שמיעה באוזן אחת. יש לי מכשיר שמיעה ואני מחביאה אותו כל הזמן בשיער. ואז, אני רואה אותך מלח. לקוית שמיעה בשתי האוזניים, שעל כל אחת מכשיר. ואת מראה לכולם. ומסתובבת עם החיוך הגדול והשמחת חיים. האנרגיות השופעות. למרות שאת קטנה ממני, אמרתי לעצמי, שאני רוצה להיות כמו מלח. בזכותך הבנתי שאין ממה להתבייש. ואין בעיה לבקש עזרה"
לא אמשיך. אבל לי זה עשה משהו. הנה, משהו קטן. חיוך קטן. עושה טוב ליהודי אחר. שליחות. מקווה, שהתגובה הקטנה, והארוכה? הזאת. תעשה משהו למישהו. הייתי רוצה לקבל תגובה. בכל זאת סיפרתי דברים אישיים?
וואו, מלח. סוכר שאת. קודם כל, עוד לפני שקראתי את התגובה שלך, כבר התרגשתי מהשם. גאה בך על ההתקדמות הזו. (מקווה שזה לא נשמע מתנשא חח… אבל אני באמת מעריכה אותך על זה. מגיע לך)
ו- מה זו התגובה המדהימה הזו? מה זה הלב המדהים הזה? אני פשוט… אין לי מילים. את לביאה, ומדהימה, ושליחה אמיתית. אני בטוחה שהרבי גאה בך. (אויש, זה מצחיק שאני כותבת את זה, כאילו, בתור לא-חבדניקית, אבל אני קצת מתקרבת אז מקווה שזה בסדר;))
חחחח תודה. מה פתאום מתנשא. מתנשא להגיד מחמאות מהלב???? וואוו וואוו וואו אמאלה תודה. על התגובה. איזה חמודההה???
מפתאום. לא ראית מה כתבתי? ברשמי, גם אני לא שליחה. כאילו אני גם לא נקראת חבדניקית לפי העולם שהחליט מי הוא חבדניק…
אבל כל דבר. הכי קטן. הוא שליחות.
בסך הכל מה עשיתי? עזרתי לאישה והבאתי לה מגבונים? והיא ראתה את הצניעות מה שאני לובשת? ומה עשיתי? הסתובבתי מחייכת אפילו לא דיברתי עם אותו ילדה… רק חייכתי. אז מה כבר עשיתי? והדבר הקטן הזה. הועיל ליהודי:)
איזה כיף לקרוא מישהו שעבר תקופה קשה והוא אחרי… איזה כיף לקרוא מישהו שהתקדם עם עצמו…. איזה כיף לקרוא פה מילים וסיפורים אופטימיים….? איזה כיף לקרוא אותך!!!! כיף להסתכל אחורה ולהגיד וואלה עברתי את זה. נכון? (גם אם אנחנו קצת מרגישות עוד בתוך זה. אבל באיזשהוא מקום זה כן אחרי…)
ווואו מלח-סוכר שאת. פשוט מדהימה.. ונראלי שגם אם היית עושה מגילה באורך של כל העולם, הייתי קוראת. את מדהימה ויש לך כתיבה וסיפורים מדהימים.. וזהו אני ישתוק כי אמרתי יותר מידי את אותה מילה;) זה סתם מחוסר מילים, מדהימה שאת;):*
מותר לי להגיד שבתור שליחה שמקריבה את כל החיים שלה מגיל אפס זה קצת מכאיב ולא פייר להשוות? להגיד, שהכפחית מוקפת החברות והמשפחה שנמצאת בכל הכנסים של בנוח ויכולה ללכת בכל שניה שמתחשק לה לקנות שוקולד במכולת מקריבה את אותו הדבר שאני מקריבה ושליחה בדיוק כמוני? השליחה שגרה בחור והייתה בארץ פעם אחרונה לפני 3 שנים ולא ראתה חצי מהבני דודים שלה ולא מכירה חיי חברה נורמלים? לא מתוך זלזול חלילה, אבל זה עדין צובט אותי):
אבל מסכימה איתי בכל זאת שילדה בחור החורים בארץ וגם לה אין מכולת קרובה שהיא יכולה לקנות בו כל שוקולד שמתחשק לה, וחברות אין לה גם אם הם יודעות עברית. ולא, גם היא לא רואה את המשפחה שלה כל יומים וחצי ושליש, וכדי ללכת לבית ספר חב"די שמתאים לחינוך שלה היא כל יום היא צריכה לנסוע שעתיים וחצי, וכועסים עליה שהיא מאחרת ולא מבינים. ו.. ו.. מותר לה להקרא שליחה כמעט(כמעט כמעט) כמו שאת שליחה?
אני לא רואה פה זלזול.. ואת צודקת, את יודעת? אין השוואה. כל אחת והחבילה שלה:) ובכל אופן, הרבי כבר אמר אתזה. יש דרגות בשליחות, הדרגה הראשונה זה כל יהודי שליח. בכל מקום שאת נמצאת את שליחה ואת יכולה להפוך עולמות! הדרגה הכי גבוהה זה לצאת לשליחות מטעם הרבי, ולהיות מסורים לרצון עד שאת יודעת בעצמך מה הרבי מצפה ממך עכשיו:) יש 4 דרגות, את יכולה ללמוד את השיחה (סורי אבל שכחתי את המקור עכשיו, אבא שלך בטוח ידע להפנות אותך;) ואני ישתדל לחזור לפה עם המקור בימים הקרובים:)) בהצלחה לנו שליחות שאנחנו:*
66 תגובות
את קצת סותרת את עצמך.
אם כל יהודי הוא שליח אני שליחה
שליחה באיזור שאנחנו גרים. שליחה בבית עם המשפחה. שליחה בכל מקום שאני נמצאת:)
צודקתתתת
אהבתי
חמודה, האתר הזה יועד במקורו לבנות חבדניקיות.
זה שבנות שאינן חבדניקיות נכנסות אין בעיה, אבל יוצא שרוב הבנות כאן חבדניקיות…
חבדניקית שליחה(=
זכיתי להיות שליחה, ב"ה.
וחב"דניקית.
אם כל יהודי שליח אז למה את שואלת בעצם?
לא נראלי שיש כאן גויות?
תכלס
אחרי ששלחתי קלטתי שאני קצת אמממ סותרת את עצמי
חב"דנקית שליחה:) בארץ.
לא חבדניקית
אבל אמא שלי כן
חב"דניקית בהגדרה, מקווה ומשתדלת להיות כזו בכל מהותי.
שליחה? הלוואי שארגיש את זה בכל מקום ובכל זמן…
מצטרפת
מצטרפת..
בעז"ה את תרגישי. אפילו חיוך קטן הוא שליחות:)
הנני שליחה ברוסיה, חבדניקית גאה;)
היי:) איפה רוסיה? גם אני רוסיה?
היי גם לך ידידה חמודה;)
מוסקבה, ואת?
גם:) אין על מוסקבה, נכון?
ממש:)
וואי מסקרן אם אנחנו מכירות…
הנני שליחה בגרמניה, חבדניקית גאה 😉
אם כל יהודי שליח אז גם אני שליחה;)
משתדלת למלא את שליחותי בעולם במקום בו נולדתי על הצד הטוב ביותר.
ומה שה' רוצה, זאת ההשתדלות. העבודה.
את הכי שליחה?
אניייייייייייייייייי
חבדניקית
אני שליחה
( אבל שליחה שליחה, בחול אני מתכוונת:)
יש גם שליחה שליחה בארץ.
סתם לידע כללי;)
ב"ה, זכיתי להיות שליחה של הרבי:)
(שאזכה להיות באמת) – חבדניקית.
וגם שליחה, באיזשהו חור בארץ:)
אני יהודיה, חסידה של הרבי. כרגע אני זורמת עם הדרך לפי החברות והבצפר…
"ברשמי" אני לא שליחה. אבל אני חושבת, עוד לפני שראיתי את השורה האחרונה שכתבת, שכל יהודי הוא שליח.
הייתה לי תקופה לפני כמה שנים לא ממש טובה. בפנים. מבחינה נפשית ורוחנית (=אכשהו זה תמיד ביחד) וצצו לי בראש מלא מחשבות.
ואז בתסכול זרקתי מחשבה שבעצם אין לי מה לעשות כאן בעולם. אני לא שווה.
הנה, כולם סביבי שליחים של הרבי (ברשמי), והמשפיעים והמשפיעות, צדיקים כאלו, שבטוח הרבי יותר אוהב אותם.
אבל מה אני כבר נותנת? חוץ מנזקים?
וככה, עם סערת המחשבות והרגשות, והדמעות שבלעתי, גררתי את עצמי לתחנת אוטובוס בשביל להגיע לבצפר.
ועוברים עשר דקות, רבע שעה. ואני לא מבינה למה הוא מתעכב. ומספיק אני מאחרת כל יום… המורה העירה לי בדיוק יום לפני, ואמרה שהיא תתקשר לאמא שלי אם אאחר שוב.
בקיצור, כאב לי הראש משטף המחשבות, והלחץ מלהתעכב.
פתאום אני שמה לב לאישה שישבה מאחורי, בתחנה, לא דתיה, יחד עם הבן שלה. והילד שלה, שהיה (שובב) קטן, לכלך משהו חשוב. והיא לא ידעה מה לעשות.
אז ניגשתי אליה להביא מגבונים, ועזרתי לה לנקות. משהו נורא פשוט וחסר משמעות. אבל מסתבר בשבילי. היא הודתה מאד.
וזהו, הסתובבתי להמשיך לחכות. ולא מבינה למה האוטובוס מתעכב. ואז פתאום אני שומעת את האישה אומרת לבן שלה: "תראה, דתיה. עם חצאית ארוכה, חולצה צנועה, פלאפון קטן מקשים. מסתפקת במועט" ואני כזה חושבת לעצמי, על איך אני בפנים. מעלה את החצאית כשאף אחד לא רואה. פותחת כפתור. ועם רצון לפלאפון מגע. בעודי חושבת, היא ממשיכה לשבח אותי בפניו. "ואיך היא עוזרת, כשאף אחד לא בא לעזור, עם חיוך גדול וצניעות. זאת דתיה אמיתית, תסתכל" והילד מסתכל עליי מהופנט. אני מחייכת. מובכת. ממה שאני בזמן האחרון, מהשונה שהיא אומרת. ואז אמרתי לעצמי 'אולי יש סיכוי שאפילו שאני לא צדיקה, ולא גדלתי במשפחה כזאת, שאני שליחה? בדבר קטן?'
פתאום הגיע האוטובוס. והבנתי בדיוק למה הוא התעכב. בשבילי:)
אספר עוד משהו קטן, שלא אכביד.
כמו תמיד, הייתי בתקופה לא טובה. עם רצון היחיד, למות. הבינו משהו לא נכון עליי, ופירסמו לכולם. ונתנו לי עונשים על משהו שלא עשיתי. והייתי לבד.
ישבתי בצד, רחוק מכולם. מחכה לרגע לברוח…
ואז ילדה שהייתה בשתי כיתות מעליי, ניגשה אליי. שאלה אם אני בסדר. עניתי כמובן שכן…
ואז היא התיישבה לידי. וסיפרה לי משהו.
"את יודעת? זאת הזדמנות להגיד לך תודה"
הסתכלתי עליה בהלם.
"אספר לך סוד, שאף אחד כמעט לא יודע. אני לקוית שמיעה באוזן אחת. יש לי מכשיר שמיעה ואני מחביאה אותו כל הזמן בשיער.
ואז, אני רואה אותך מלח. לקוית שמיעה בשתי האוזניים, שעל כל אחת מכשיר. ואת מראה לכולם. ומסתובבת עם החיוך הגדול והשמחת חיים. האנרגיות השופעות. למרות שאת קטנה ממני, אמרתי לעצמי, שאני רוצה להיות כמו מלח. בזכותך הבנתי שאין ממה להתבייש. ואין בעיה לבקש עזרה"
לא אמשיך. אבל לי זה עשה משהו. הנה, משהו קטן. חיוך קטן. עושה טוב ליהודי אחר. שליחות.
מקווה, שהתגובה הקטנה, והארוכה? הזאת. תעשה משהו למישהו. הייתי רוצה לקבל תגובה. בכל זאת סיפרתי דברים אישיים?
את ילדה מדהימה ויש מלא מה ללמוד ממך, המון!
חחחח וואו תודה?
וואו מלח !!
מעריצה אותך, באמתבאמת
את גיבורה אמיתית ❤
חחחח וואו תודהה.
כל מי שהגיבה לי, באמת.
גרמתם לי להתרגשות וחיוך גדול בלב.
מלא זמן לא הרגשתי את זה…
וואו, מלח. סוכר שאת.
קודם כל, עוד לפני שקראתי את התגובה שלך, כבר התרגשתי מהשם.
גאה בך על ההתקדמות הזו. (מקווה שזה לא נשמע מתנשא חח… אבל אני באמת מעריכה אותך על זה. מגיע לך)
ו- מה זו התגובה המדהימה הזו? מה זה הלב המדהים הזה?
אני פשוט… אין לי מילים.
את לביאה, ומדהימה, ושליחה אמיתית.
אני בטוחה שהרבי גאה בך. (אויש, זה מצחיק שאני כותבת את זה, כאילו, בתור לא-חבדניקית, אבל אני קצת מתקרבת אז מקווה שזה בסדר;))
חחחח תודה.
מה פתאום מתנשא. מתנשא להגיד מחמאות מהלב????
וואוו וואוו וואו
אמאלה
תודה.
על התגובה.
איזה חמודההה???
מפתאום. לא ראית מה כתבתי? ברשמי, גם אני לא שליחה. כאילו אני גם לא נקראת חבדניקית לפי העולם שהחליט מי הוא חבדניק…
אבל כל דבר. הכי קטן. הוא שליחות.
בסך הכל מה עשיתי? עזרתי לאישה והבאתי לה מגבונים? והיא ראתה את הצניעות מה שאני לובשת? ומה עשיתי? הסתובבתי מחייכת אפילו לא דיברתי עם אותו ילדה… רק חייכתי. אז מה כבר עשיתי?
והדבר הקטן הזה. הועיל ליהודי:)
צמררת
חחחח תודה לךך.
שמחה:)
אני פשוט אוהבת אותך, ילדה
גם אם קשה לי להראות את זה
וואו. אין לי מילים.
תודה!!?
איזה כיף לקרוא מישהו שעבר תקופה קשה והוא אחרי…
איזה כיף לקרוא מישהו שהתקדם עם עצמו….
איזה כיף לקרוא פה מילים וסיפורים אופטימיים….?
איזה כיף לקרוא אותך!!!!
כיף להסתכל אחורה ולהגיד וואלה עברתי את זה. נכון?
(גם אם אנחנו קצת מרגישות עוד בתוך זה. אבל באיזשהוא מקום זה כן אחרי…)
חחחח נכון. זה תקופות שעברתי, אבל לא הסתיימה לי הדרך. זה כאילו תקופה לתקופה, ובאמצע תקופה?
וברור שיש עוד מלא להתקדם!
וואו. תודה לך על התגובה?
אמאלה, מלח, באמת שאת ילדה מדהימה.
ובתגובה הארוכה – קצרה הזו, כל כך חיזקת אותי. ❤
חחחח אני שמחה. תודה לך. באמת. מחזק אותי חזרה?
ווואו מלח-סוכר שאת.
פשוט מדהימה..
ונראלי שגם אם היית עושה מגילה באורך של כל העולם, הייתי קוראת.
את מדהימה ויש לך כתיבה וסיפורים מדהימים..
וזהו אני ישתוק כי אמרתי יותר מידי את אותה מילה;)
זה סתם מחוסר מילים,
מדהימה שאת;):*
אל תשתקי, זה חמוד שאין לך מילים.
זה אומר שנגעתי לך?
וגם לי אין יותר מידי מילים,
כי ריגשת אותי. תודה!!!??
אמאלה
איך כאב לי על "העוד משהו קטן"
איך אנשים יכולים לעולל רוע כזה??
ואת מדהימה!
אויש. למה כאב לך?
מה עוללתי הפעם??
מה זה כע? ברור שכל יהודי הוא שליחחחח
אבל יש כאלה שזכו להיות שלוחים "רשמים" וכע אני זכיתי ואני שלוחה גאה;)
אני חבדניקית אבל לא שליחה בפועל?
מותר לי להגיד שבתור שליחה שמקריבה את כל החיים שלה מגיל אפס זה קצת מכאיב ולא פייר להשוות?
להגיד, שהכפחית מוקפת החברות והמשפחה שנמצאת בכל הכנסים של בנוח ויכולה ללכת בכל שניה שמתחשק לה לקנות שוקולד במכולת מקריבה את אותו הדבר שאני מקריבה ושליחה בדיוק כמוני? השליחה שגרה בחור והייתה בארץ פעם אחרונה לפני 3 שנים ולא ראתה חצי מהבני דודים שלה ולא מכירה חיי חברה נורמלים?
לא מתוך זלזול חלילה, אבל זה עדין צובט אותי):
ברור, אין השוואה.
ואת גדולה מאד על כך?
שליחות, זה לא לפי ספר מתכונים.
כל אחד והשליחות המיוחדת שלו.
אפילו הדברים הקטנים.
ואשרי מי שהשליחות שלו כזאת?
אבל מסכימה איתי בכל זאת שילדה בחור החורים בארץ וגם לה אין מכולת קרובה שהיא יכולה לקנות בו כל שוקולד שמתחשק לה, וחברות אין לה גם אם הם יודעות עברית.
ולא, גם היא לא רואה את המשפחה שלה כל יומים וחצי ושליש, וכדי ללכת לבית ספר חב"די שמתאים לחינוך שלה היא כל יום היא צריכה לנסוע שעתיים וחצי, וכועסים עליה שהיא מאחרת ולא מבינים. ו.. ו..
מותר לה להקרא שליחה כמעט(כמעט כמעט) כמו שאת שליחה?
אני לא רואה פה זלזול..
ואת צודקת, את יודעת?
אין השוואה.
כל אחת והחבילה שלה:)
ובכל אופן, הרבי כבר אמר אתזה.
יש דרגות בשליחות,
הדרגה הראשונה זה כל יהודי שליח. בכל מקום שאת נמצאת את שליחה ואת יכולה להפוך עולמות!
הדרגה הכי גבוהה זה לצאת לשליחות מטעם הרבי, ולהיות מסורים לרצון עד שאת יודעת בעצמך מה הרבי מצפה ממך עכשיו:)
יש 4 דרגות, את יכולה ללמוד את השיחה (סורי אבל שכחתי את המקור עכשיו, אבא שלך בטוח ידע להפנות אותך;) ואני ישתדל לחזור לפה עם המקור בימים הקרובים:))
בהצלחה לנו שליחות שאנחנו:*
אני חבדניקית! לא זכיתי להיות שליחה רשמית, אבל אני משתדלת ומנסה להיות שליחה בפועל בכל מקום ומצב:)
אני גם שליחה וגם חבדניקית 🙂
תלוי אם מביאים טיפ
?????
זה דווקא מתאים ליי?
מי רוצה להיות שליחה???
אני בשמחה אשלח אותה להביא לי כוס מים בבקשה?
אני שליחה בעיר שלי?
אני בת של חבדניקים ובהגדרה חבדניקית אבל לא יודעת עד כמה אני יכולה להעיד על עצמי שאני כזאת
אני שליחה.
השלוחים שנקראים רשמי שלוחים הם נקראים מטעם צאח.
צאח זה ארגון שדואג לכל השלוחים בארץ
או צאח או מרכז שליחות (לשלוחים בחול)
גם וגם?
אניי
אניי
אני חבדניקית גאה
אני חבדניקית ושליחה:)