בלב
השמש שוב זורחת,
על אדמה סדוקה.
הצמחיה שפורחת,
היכן שנחל הדם נבע.
האוויר זורם ברוח,
וציפורי שיר מזמזמות.
בית קטן וחלון שפתוח,
צחוק ילדים וניחוחות.
והאשמה כורעת מהנטל,
הכאב שפוער בה אשמה.
הדיסק השרוט במלל,
ריקני כקורבנות המלחמה.
הפרחים החיננים שצומחים,
מנסים לטשטש צלקות.
ואין קוצים המוחים,
על קבירת הזיכרונות.
ורק אצלי בלב,
העשן ממשיך ובוער.
איך בקרב על הכאב,
נפגע מי ששומר.
ולמחרת שוב תזרח השמש,
ועולם יתמלא קולות.
ולבינתיים רק נקשיב לרגש,
שבבוקר יתחבא בבורות.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
22 תגובות
ואווו את חתיכת כישרון
מהמםם
וזה היה כואבב
תודה רבה!
וסליחה, שזה כואב.
איזה שם מיוחד יש לך.
אווצ' בלב.
הארי את מטורפת,
כובשת אותי כל פעם מחדש עם הכתיבה הכל כך מדהימה שלך.
והיי,אני כמעט בטוחה שגם אצלי בלב זה ככה
אני פשוט צריכה לבדוק
אם הלב שלי עדיין שם,במקומו.
?
בייגל.. ?.
כואב לי בשבילך.
הלב שלך לא כזה, אני בטוחה.
והוא נמצא, חי ונושם, ואולי קצת בועט, לפעמים.
שתדעי, אני חושבת עליך, ורוצה שיהיה לך טוב, טוב אמיתי, גלוי.
הלוואי.
אמאא צמרמורת
השירים שלך מדהימים אלופה שאתת❤
מחכה לעוד כאלה..
איזו נשמה טהורה!
סליחה, סליחה.
לא התכוונתי לצמרר, יודעת כמה זה כואב, ולא נעים.
הם יבואו, אל תדאגי.
בדיוק עכשיו ראיתי שעלה עוד אחד, היום?
Harry, זה היה יפה. מאד.
מה אני עושה איתך, ילדה!
כישרון מהלך שאת.
וואו.
❤
הייקי.
אע, כלום!
לא רוצה להכנס עכשיו לסדרת טיפולים מייגעת.
תודה!
אוף, לא רוצה להסמיק.
תתחשבו!
?
לא לא לא.
למה יש לי דמעות?
את כותבת נוגע, הארי.
אה.. כן.
למה יש לך דמעות, ילדה בעלת אלף שמות?
סליחה, מתוקה.
את מתוקה, כן?
-איך בקרב על הכאב,
נפגע מי ששומר-
מאיפה הבאת את המשפט הכואב והנכון הזה? מאיפה?!
איזה שיר עצוב ונוגע.
כל כך קשה לראות איך במקום אחר כיף ופורח ואצלך ריק ועצוב.
מזדהה חלקית.
והכתיבה- – –
כתמיד. מוכשרת אדירה שאת.
מהלב, אולי.
מהחיים, בטוח.
הגדרת את זה מדוייק.
אבל, היי.
לא תמיד זה ככה, ואני מודה על מה שיש.
אלו החיים שלי, ולא הייתי מחליפה אותם.
מצטערת על הזדהות חלקית, זה כואב.
תודה, שינוש?
ה-א-ר-י-!
שיר יפהפה ונוגע.
מעורר הזדהות?
והבית האחרון—?
הכשרון שלך פשוט וואו.
!splendid
תודה, על יפהפה ונוגע.
ו..צר לי, על הזדהות.
אוהת את הפידבקים שלך כל כך?
הבית האחרון וזה שלפניו.
זה. בדיוק. זה נכון מדי
כואב לי ממך, הארי.
אני.. הכאבתי לך, חישוק?
סליחה, סליחה אם העליתי לך דברים.
את כבר יודעת שאני אוהבת ומעריכה אותך כל כך, אז מה עוד אפשר לומר?
אע אע אע אעעעעעע
הזדהותתת.
מבינה אותך עד כאב.
והכתיבה שלך.. מטורפת אחת.
❤️
בת מוזרה, לא!
אל תגידי שהזדהית, בבקשה.
כמה שהמשפט מדוייק; 'מבינה אותך עד כאב'.
אם את מבינה אותי, כואב לך.
אבל-אבל, לא.
תודה, נשמה.
?
הרי,
את פשוט נשמה רגישה כל כך…, טובה כל כך…
ולא, זה לא רק אצלך,
אבל תהיי חזקה!, ואת בהחלט כזו!
מחזקת את ידייך ?
תמר..
מי את, ילדה?
ואיך התגובה שלך עשתה לי כל כך טוב על הלב.
תודה, נשמה!
ואו, Harry, באמת שנגמרו המילים.
"והאשמה כורעת מהנטל" : אהה. ככ.
"מנסים לטשטש צלקות" לנסות זה תמיד טוב.
"איך בקרב על הכאב, נפגע מי ששומר": המשפט שהפיל אותי סופית. הגבול בין מי ששומר לבין מי שמכאיב, הוא דק ומטושטש ככ לפעמים.
"ולבינתיים רק נקשיב לרגש": הלוואי.
"שבבוקר יתחבא בבורות": בהחלט.
כתיבה מטריפה.
בטי, שלום-שלום.
איזו תגובה יפה, פשוט אהבתי!
מה שכתבת על הגבול, נכון, נכון מידי.
אבל את חזקה, ילדונת.
נכון?
ואת תצליחי לשמור על עצמך, וגם להקשיב קצת לרגש, כשהוא לא בבור.
תודה?