למה רק אנחנו צריכות לכבד?

פעם דיבר אצלנו בבית ספר איזשהו רב על הנושא של כיבוד הורים.
הוא סיפר שפעם הוא הרצה בתיכון לא שומר תומ"צ לע"ע על אותו נושא, ושם הוא פתח את ההרצאה בשאלה: למה צריך לכבד הורים? ומהר מאוד הוא התחרט על השאלה.. כי בחורה אחת הגיבה לו: "באמת למה צריך לכבד הורים?! סליחה, שהם יכבדו אותנו!!! הם הביאו אותנו לעולם, בעייתם!! עכשיו הם צריכים לכבד אותנו ולדאוג לנו לכל פיפס ונשימה וצורך. לא נשמע לי הגיוני שאנחנו נכבד אותם…"

אני ישבתי וחיכיתי עד סוף ההרצאה שהרב יגיד מה הוא ענה לאותה בחורה, אבל הוא לא אמר..

עכשיו את האמת, זו שאלה שתמיד עניינה גם אותי! אין לי ספק שמה שהתורה אומרת זה דבר ה', אמת פשוטה, ואנחנו לא מקיימים את זה בגלל שככה מסתדר לנו בשכל, אלא בגלל שככה ה' ציווה!
אבל, אם יש מצוות שיש להם הסבר, אני בעד לדעת את ההסבר.
ספר החינוך כותב את טעמי המצוות, ובטעם של מצוות כיבוד הורים הוא כותב- הכרת תודה למי שהביא אותנו לעולם, ומתוך זה נלמד להכיר תודה גם לקב"ה.. אבל וואלה התשובה הזו לא מספיקה לי, אני רוצה לשמוע מעבר אם אפשר. שוב, השאלה שלי היא לא האם זה נכון. ככה כתוב בתורה וברור לי שזה נכון. השאלה שלי היא באמת למה ואיך, ולמה לא ההורים צריכים לכבד אותנו אחרי שהם אלו שהביאו אותנו לכאן ו "לא ברצוננו ירדנו לעולם"…
לא ניגשתי אחרי ההרצאה לשאול את אותו רב. הוא דיבר כל כך בזילזול על הבחורה ששאלה את השאלה-"בטטה אחת ישבה בשורה הראשונה ופוצצה לי מול הפרצוף בלונים המסטיק שלה.." קיצר לא עשה לי חשק לשאול אותו. מה שגם היה נראה שהוא לא יודע את התשובה.. אז אשמח לקבל תשובה כאן. תודה מראש.

שותפה יקרה
את שואלת שאלה מצויינת. חשוב וטוב לשאול שאלות שמטרידות, בייחוד ששאלתך מגיעה ממקום טוב ובריא:
את לא תולה את המצוה בהבנתך (לא מבינה לא מקיימת..) אלא באמת שואפת להבין את דעת התורה.
ישנן אכן מצוות שהקב"ה גילה לנו את טעמיהן ורצה שנחקור ונבין אותן כך שיתלבשו גם בשכל (אם כי גם בהם יש תמיד חלקים שלמעלה מהשכל) בחיפוש אחר תשובות מסוג זה – את מסייעת לכך שהמצוות יתלבשו גם בחוכמה בינה ודעת שלך, כרצון השם.

כיבוד הורים – רק מהכרת הטוב?
לענייננו… אנסה לעשות מעט סדר בדברים (אם כי אני לא רב ובוודאי יהיה מי שידע להעמיק הרבה יותר).
הטעם למצוות כיבוד הורים, כפי שכתבת, הוא הכרת תודה על הדבר הכי בסיסי – עצם החיים.
שלושה שותפים הם לאדם – הקב"ה, אביו ואמו. הקב"ה כביכול 'נזקק' להורים כדי להוריד את הנשמות לעולם (כך טבע בטבע העולם).

מבחינה רוחנית – את בוודאי יודעת שהנשמות ממתינות לתורן כדי לזכות לרדת לעולם ביודען את הערך העצום של קיום מצוות פה בעולם (האם ידעת אגב שכאשר הולכים לבית עלמין גברים מכניסים את הציציות פנימה כדי לא 'להתגרות' במתים שלא יכולים לזכות במצוות?) לנו אין מושג מה הערך העצום של היותנו בעולם. קטונו מלהבין…

אבל גם גשמית – יש כל מיני סוגים של צרכים ורצונות לאדם. היצר/הצורך הכי הכי בסיסי הוא יצר החיים. אנשים נורמטיבים עושים כל שביכולתם כדי לשמור על קיום החיים שלהם (וכאשר אין זה כך, כל בר דעת מפרש זאת כדבר לא נורמטיבי).

אם כן, גם אם נראה לנו שלא מרצוננו באנו לכאן, הרי ראשית, זה נעשה ברצוננו (רצון הנשמה). שנית- הרצון הכי עמוק שלנו הוא לחיות.
ואת הדבר הכי בסיסי הזה שממנו נגזר הכל – העניקו לנו ההורים.
כל נתינה שלהם מעבר לזה (גידלו חינכו, פרנסו…) הכל תוספות על העיקר.
כשמתבוננים בזה, מבינים גם מדוע זה מעורר רגש של כבוד לקב"ה – על עצם קיום החיים שלנו כאן (כשותף הראשון ליצירתנו) כשכל שאר המתנות הן קצפת ותותים על הבסיס של עוגת החיים….

מהו כבוד?
לשאלתך האם ההורים מחויבים בכבוד ילדיהם.
על מנת להשיב נקדים ונגדיר מהו 'כבוד'. במילון מצאתי מספר פירושים:
כבוד- יחס שאינו משפיל ואינו מבזה (על דרך 'יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך').
כבוד- הערכה המבוטאת כלפי אדם במעמד היררכי או חברתי גבוה יותר.
כבוד- מילת פניה לאדם חשוב ('כבוד הרב…').
ככל הנראה, כשהתורה אומרת 'כיבוד הורים' היא מתכוונת לכבוד הנובע מהערכה כלפי אדם במעמד גבוה יותר. כבוד מסוג זה אינו שייך בין הורה לילדיו היות והם צעירים ממנו.

עם זאת בכבוד מהסוג הראשון (יחס לא משפיל ולא מבזה) מחויבים גם ההורים א. מצד אהבת ישראל לכל אדם, על אחת כמה וכמה ליקרים לך. ב. מצד מילוי הצרכים כפי שאפרט בהמשך.

גם להורים יש מחויבויות
על פי תורה, להורים יש מגוון מחויבויות כלפי הילדים (קידושין א משנה ח) כשהם בעצם מילוי צרכיהם:
למול את הבנים ולפדות את הבכורות, ללמדם תורה, לחנכם, ויש אומרים ללמדם מקצוע כדי שיוכלו לפרנס עצמם (שאלתי רב איך זה מסתדר עם ענין של ישיבה אצל בחורים, והוא אמר שבהמשך אותו מקור מופיעים דברי רב נהוראי – שהוא מלמד את בנו רק תורה המעניקה שכר בעולם הזה ובעולם הבא), ויש אומרים גם ללמדם לשחות היות וזה ידע שעשוי להציל חיים וכן לחתן אותם.

בסעיף חינוך אפשר לומר שנכלל גם כבוד, אהבה, דוגמא אישית וכו (הרבה דיו נשפך על כך בכתבי חסידות ולא רק).
אגב… על פי תורה החיוב הוא לפרנס את הבן רק עד גיל בר/בת מצוה (מסכת כתובות)
אך לפועל הורו רבנים לפרנס עד גיל 18.. כשלפועל.. ההורים בדר"כ מפרנסים עד החתונה (ורבים מהם עוזרים גם אחר כך).

אם אני לא מרגישה את האהבה הזאת?
כילדים.. מטבע הדברים יש לנו הרבה ביקורת על ההורים.. (שחלקה מן הסתם מוצדקת..) אך אם נתבונן ונעמיק נגלה את עומק אהבתם אלינו, גם אם לא תמיד זה ניכר בגלוי.
התבוננות באהבתם העצמית ובהשקעתם בנו (מבלי לראות שום דבר כמובן מאליו..) תחשוף עוד הרבה הרבה סיבות טובות להעריך ולכבד אותם….

(אציין שיש מקרי קצה בהם צריך לשאול רב. כגון מה לעשות בהורה מבוגר / כשזה פוגע בשלום הבית / כשיש תקל רציני מול ההורים – אין מצוה לסבול מההורה ומותר לגור בריחוק מקום ממנו או בפנימיה וכדומה. במקרים אלו כל אחד צריך להתייעץ באופן אישי מה נדרש ממנו).

ואסיים באיחול מעומק הלב לכל בן ובת ולכל הורה בישראל – לזכות לכבוד הדדי, אהבה והערכה אמיתיים.

ובזכות מצוות כיבוד הורים (ששכרה רב ומפורש בתורה) יארכו ימינו עד לחיים נצחיים בגאולה השלימה והרבי בראשנו. נאו.

איתך, שותפות בדרך

editor@shutafotbaderech.co.il