"אבל זה התיק היחיד של שתינו!!!"
"אבל אני צריכה אותו!!!"
"גם אני, ואני צריכה אותו יותר ממך!!!"
"יותר ממני??? מי קבע?!? אני חושבת הפוך!!!"
"אבל א-מ-א!!! תגידי לה!!!"
אז בסוף יצאתי לפעילות. עם התיק של שתינו. מוחה את סימני הדמעות בלב ריק מתחושה ומשאירה אחרי בבית אחות מרוגזת. כשאחזור, תתחיל המריבה מהתחלה.
ואף אחד לא מנחש מה קרה.
ולמה אני מרגישה כל כך רע, אם בסך הכל יצאתי למשהו טוב?!
עצוב כשזה קורה.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
3 תגובות
כן…
עצוב
אוף.
הלוואי שלא יקרה יותר..
אוף גם אצלי זה ככה