קשה לי בגללך

אני כותבת והעניים מטושטשות הדמעות יורדות לא חושבות לעצור היום לא מצליחה לעכל אין סיכוי לא יכול להיות חברה שלי את, את שלחת חץ חד חד לתוך הלב שלי ופגעת בו בדיוק במקום. את גם יודעת את זה ולא חשבת לפני שעשית את זה ועכשיו את גם לא מתחרטת ומסתכלת מוזר על צורת התגובה שלי לכאב. ככה לעזוב? בלי הקדמות? בלי שאלות, דיבור, התייעצות, הבנה? אני לא מצליחה להבין פתאום את חוסר האכפתיות, נכון שיהיה לך יותר כיף וטוב שם אבל תמורת הסבל והקושי והכאב שלי את מוכנה לעשות את זה? להשאיר הכל מאחורייך ולהמשיך?? אני יודעת וגם את מהו סבל את בעצמך סבלת שנה שעברה… ואני אולי פחות אבל עדיין ואז מצאת אותי או אני אותך, והחיים היו ורודים ויפים והם עדיין ורודים ויפים אם לא תעשי את הצעד שאת חושבת לעשות. עד כדי כך משעמם לך איתי ולא כיף מידיי בשביל להחליף בבום? להשאיר אותי להתמודד לבד ככה לשכוח מהחברות שלנו זה פשוט לא נשמע לי הגיוני שזה מה שאת הולכת לעשות!!! ולדעת שאשאר בלי חברה, אין עוד מישהי חוץ ממך שתהיה חברה כמוך ואפילו לא מתקרבת להיות כמוך!! וכןן קשה לי רק לחשוב שזה הרצון שלך כרגע ועוד לא הורדתי את התיק מהבית ספר ואני כותבת לך ומקווה שתקראי לא יכולתי לומר לך את זה במציאות מול הפנים ואת ראית כבר לבד שקשה לי לחשוב שאת עוזבת אני אוהבת אותך וכיף לי איתך ומאושר לי איתך ובלעדייך כלום!! נכון ששם תסתדרי בציק ויהיה לך הכי טוב ומאושר בעולם רק בגלל זה אני מבינה אותך אבל לא את החץ שהשארת לי תקוע בלב. ככה ביום בהיר אחד, אז אולי הגזמתי ועדיין זה רק בגדר חלום ואת לא בטוח תעשי את זה אבל החץ תקוע ואני מחכה שתבואי להוציא אותו ממני לפני שאאבד דם. אז מתפללת שההחלטה תרד ממך ונמשיך יחד את החיים??? אוהבתת ❤ מלא את לא יודעת כמה אפילו, ומתפללת.