תפריט
אני רק אשרוט בשקט את עצמי, כשחיה שבי תנהם, מורעבת.
רק אנשוך שפתיים בלי קול, כשהיא תטרוף בי פיסות אחרונות של
שפיות.
אני לא אלחם בה בידיים חשופות. לא איידה בה אבנים. לא בורחת
יותר.
אני אעז לגעת בה. לשאוג איתה גרון פצוע. לעטוף אותה בזרועות
דקיקות, סדקי חיים ישקעו בפרווה רכה. ייעלמו.
אולי אחרי חיבוק אחד, ניבים חדים ייסגרו נקישה על צוואר.
אולי אספיק לצרוח צרחה אחת.
ודי.
אולי.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
5 תגובות
ילדה, זה מפחיד, כואב ויפה (!) בוזמנית.
המילים…
תשמרי על עצמך.
אני אנסה.
תודה.
את.
בעצם כשנלחמים במה שבתוכך זה לא עוזר, זה קשה נורא ולא משתפר.
אם מכירים בחיסרון, מחבקים אותו ואוהבים את עצמך איך שאת,
את מקבלת כח להתמודד עם ההפרעה. (או מה שזה לא יהיה)
ואם את מרגישה שזה גדול עלייך, ומשבש לך את חיי היום יום-
כדאי לך לפנות לייעוץ, זה שווה את המאמץ הגדול והכסף…
בהצלחה!
תתמקדי בדברים טובים שלך:)
ואת כותבת ממש איכותי וכשקראתי את השיר כאילו ראיתי את המלחמה מרוב שהוא מתואר טוב
לא ממש הבנת כנראה למה הכוונתי…
זאת לא הפרעה, זה דברים שבי, שאם אני אתן להם מקום- זה יהיה רע. מאוד.
אבל בכל מקרה- עשית לי טוב עכשיו.
תודה, ילדה.
אאאאאא.
אא.
(כל מילה.
זה ככה. בלי צרחה).