הארי, אפשר לכתוב כאן רגע? סליחה שאני אולי לוקחת לך את הבמה. אני חייבת לפרוק לפני שהנפש שלי תשתגע סופית. לילה עכשיו, והוא כל כך רע. שלי לפחות. אני חווה מכלול רגשות עצום, מנעד שעובר עליי בגלים, כמו סופה. זה לא נפסק. זה פשוט רע. הלב שלי כבד וכואב, אז מה אם התרגלתי לתחושה הזאת, זה עדיין מעיק שם בחזה. אין לי גרם אחד של כוח לחיים האלה. שהטוב בהם מתחבא חזק מדי, עד שאני צריכה לשרוט את עצמי כדי לגלות אותו. כי אומרים שהוא בתוכי, לא? המסיכה על הפרצוף שלי, דבוקה אליו חזק, לא רואה איך אני מורידה אותה. אולי עדיף ככה. לפחות בינתיים אני לא מקבלת אגרופים לפנים. והנשמה, היא חיה לה איפשהו שם. לא נאה לה לרדת לעם. היא אמרה היום הרבה תהילים, וגם התפללה, ואפילו קריאת שמע מתוך הסידור, אבל עדיין לא שקטה ורגעה. אני מרגישה כל כך רע. הצילו, ה'.
אני לאחרונה לא נוהגת להגיב, אבל ראיתי את התגובה שלך, ולא יכולתי שלא. בטח שאת יכולה! לי, באופן אישי, לא מפריע בכלל שלוקחים לי מידי פעם את הבמה, אני מספיק עליה. ו..את כזו מתוקה, וכואב לי בשבילך. אין לי איזו עצה להביא לך, או שיטת קסם להעלמת רגשות. פשוט.. תדעי שזו רק תקופה, והיא קשה, מאוד אפילו. אבל גם היא בסוף תעבור, כמו כל הדברים הפחות נחמדים שיש בעולם. יהיה טוב, אוף. בעז"ה. ואלוקים איתך, תמיד-תמיד. אז, תדברי איתו קצת, תבקשי חיבוק מאבא, טוב? בהצלחה רבה, יקירה?
13 תגובות
בול החיים שלנו
אהבתי ארי❤️
?
.
חזקק!
אהבתי ממש ❤
יפה ומדיוק כל כך!
הארושית.
❤️
מפעים כמה שזה מדויק.
עצוב כמה שזה נכון.
הלוואי ויהיה לכולנו אותו סוף, הסוף הכי טוב שיכול להיות.
אייש, נכון
בעיקר עלילה שמסתבכת.
הארי, אפשר לכתוב כאן רגע? סליחה שאני אולי לוקחת לך את הבמה. אני חייבת לפרוק לפני שהנפש שלי תשתגע סופית.
לילה עכשיו, והוא כל כך רע. שלי לפחות. אני חווה מכלול רגשות עצום, מנעד שעובר עליי בגלים, כמו סופה. זה לא נפסק. זה פשוט רע.
הלב שלי כבד וכואב, אז מה אם התרגלתי לתחושה הזאת, זה עדיין מעיק שם בחזה.
אין לי גרם אחד של כוח לחיים האלה. שהטוב בהם מתחבא חזק מדי, עד שאני צריכה לשרוט את עצמי כדי לגלות אותו. כי אומרים שהוא בתוכי, לא?
המסיכה על הפרצוף שלי, דבוקה אליו חזק, לא רואה איך אני מורידה אותה. אולי עדיף ככה. לפחות בינתיים אני לא מקבלת אגרופים לפנים.
והנשמה, היא חיה לה איפשהו שם. לא נאה לה לרדת לעם. היא אמרה היום הרבה תהילים, וגם התפללה, ואפילו קריאת שמע מתוך הסידור, אבל עדיין לא שקטה ורגעה.
אני מרגישה כל כך רע.
הצילו, ה'.
אני לאחרונה לא נוהגת להגיב, אבל ראיתי את התגובה שלך, ולא יכולתי שלא.
בטח שאת יכולה!
לי, באופן אישי, לא מפריע בכלל שלוקחים לי מידי פעם את הבמה, אני מספיק עליה.
ו..את כזו מתוקה, וכואב לי בשבילך.
אין לי איזו עצה להביא לך, או שיטת קסם להעלמת רגשות.
פשוט.. תדעי שזו רק תקופה, והיא קשה, מאוד אפילו.
אבל גם היא בסוף תעבור, כמו כל הדברים הפחות נחמדים שיש בעולם.
יהיה טוב, אוף.
בעז"ה.
ואלוקים איתך, תמיד-תמיד.
אז, תדברי איתו קצת, תבקשי חיבוק מאבא, טוב?
בהצלחה רבה, יקירה?
מדויקקקק!!
ואו ארי. אין עליך ❤
אהבתי את ה’הגדה שלא נגמרת’. החיים משתקפים על המילים האלו..
האריוש,
זה קולע ומדוייק כל כך.
מקווה שתהיה לעלילה סוף. סוף טוב.
אמממממממממ
וואט?!
עלי? הגיוני.