זה כואב, נכון? אני יודעת, ומכירה. קצת יומרני להגיד ש׳אני פה׳, אה? אני תקועה עמוק-עמוק במסך, בלי יכולת להוציא אפילו יד, לחיבוק. אז פשוט.. תדעי שאלוקים איתך תמיד, ואת יכולה תמיד לשתף אותו בהכל, ולא משנה במה. הוא, בניגוד אליי, תמיד יהיה.
את צודקת. ולא צודקת. אל תשפכי את הכאב שלך על כולם, אבל גם אל תכלאי אותו עמוק בפנים עד שיתפוצץ בך. תני לו לצאת, תני לך לכאוב אותו, לפרוק אותו, בזוג אחד נאמן ושקט של אוזניים. תמצאי מישהי כזו, שתקשיב ותבין, ותשתפי אותו. אל תתני לו לכאוב עוד, נקודה. בשבילך. את תתפרקי בסוף, ואז הוא יצא בלי שליטה.. אז נכון, לא כולם אשמים שכואב לך. אבל גם הלב שלך לא אשם שכואב לך. תפרקי. תשתפי. תטפלי בו. בבקשה.
אני לא מסכימה כל כך. עם כל מה שהוא עשה או לא, עדיין לא מגיע לו ככה לסבול. אבל בכל מקרה, נקודה. תשתפי. תוציאי את הכאב הזה. כי למה את צריכה לסבול שקרה משהו, בטעות או בכוונה. ולמה את צריכה לכלוא הכל בפנים. שיתפוצץ? לא מספיק מה שכבר כואב? שסתם יהיה לך קשה? תפרקי, נקודה, תטפלי בו. אחרת הוא יתפוצץ, וישבור אותך מבפנים. וזה יהיה כואב פי כמה..
באמת-באמת שיהיה לך טוב יותר אחר כך..
אם היית נכנסת לי לעומקי הלב ומכירה שם כל פינה וצד, כנראה היית מבינה, תאמיני לי.
אני.לא.מסוגלת. אני יודעת כמה כואב שזה מתפוצץ, אני יודעת. הוא אבן, ברזל קשיח. הוא לא מרגיש כלום וחצי, והוא מרגיש הכל בעוצמה חזקה. מגיע לי לכאוב את כל זה.
אני שותקת. סליחה.
תשתפי את הלב שלך, מתוקה. הוא ענק, והוא עצום, ורק תספרי לו, בשקט בשקט, מה קרה לך. הוא מקשיב. הלב שלך מקשיב לך. והוא דואג לך. והוא רוצה שיהיה לך טוב. את עצומה ממש. זה לא צריך להתפוצץ שוב. כי את חזקה, ממש ממש. תשנני ללב שלך שהוא טוב, הוא ענק, הוא עצום. ואת ענקית. ענקית כמו כל השמיים.
26 תגובות
אני מזדהה, משום מה. אאוצ'-
כואב לי שאת מזדהה.
מה איתך?
עכשיו הכל בסדר, אבל זה קורה לפעמים, ברור.
כואב לי עלייך בעצמך. מה איתך, אה?
כלום איתי.
אני רוצה לבכות ממך
אוי.
סליחה.
אאוץ'.
❤️
אי. אמאלה. כואב לי.
מותר לי להגיד משהו על השם שלך??
(מקלות, שקט!!)
nop.
אי אפשר ואי אפשר.
פשוט.. אאוצ׳ אחד, גדול, ענק.
אפשר אולי.. לשאול, מה שלומך?
אפשר לשאול.
אבל אני כבר לא יודעת לענות.
זה כואב, נכון?
אני יודעת, ומכירה.
קצת יומרני להגיד ש׳אני פה׳, אה?
אני תקועה עמוק-עמוק במסך, בלי יכולת להוציא אפילו יד, לחיבוק.
אז פשוט.. תדעי שאלוקים איתך תמיד, ואת יכולה תמיד לשתף אותו בהכל, ולא משנה במה.
הוא, בניגוד אליי, תמיד יהיה.
נקודה.
אוחח. איזה כואב.
אולי אל תשתקי ודי?
תצרחי את כל הצרחות שנולדו בך אי פעם. את אלו שעוד לא נבראו.
אני לא אסתום אוזניים.
ציפור קטנה לחשה לי.. שלא לכולם אוהבים להיות חרשים.
ואף אחד לא אשם בי.
לשתוק.
❤אייש.
חץ בלב
?
תשתפי יקרה אני פה.
לא. תודה.
יקרה בעצמך.
את צודקת. ולא צודקת.
אל תשפכי את הכאב שלך על כולם, אבל גם אל תכלאי אותו עמוק בפנים עד שיתפוצץ בך.
תני לו לצאת, תני לך לכאוב אותו, לפרוק אותו, בזוג אחד נאמן ושקט של אוזניים.
תמצאי מישהי כזו, שתקשיב ותבין, ותשתפי אותו.
אל תתני לו לכאוב עוד, נקודה. בשבילך.
את תתפרקי בסוף, ואז הוא יצא בלי שליטה..
אז נכון, לא כולם אשמים שכואב לך.
אבל גם הלב שלך לא אשם שכואב לך.
תפרקי. תשתפי. תטפלי בו.
בבקשה.
הרגישות שלך מתוקה.
אבל הוא כן אשם.
אבל לא מגיע לו. לא מגיע לו. לא מגיע לו.
לא מגיע לו!!!
כן נכון, מגיע לו מאוד.
ואל תדאגי לו כל כך, זה באמת לא מגיע לו.
אני לא מסכימה כל כך.
עם כל מה שהוא עשה או לא, עדיין לא מגיע לו ככה לסבול.
אבל בכל מקרה, נקודה. תשתפי. תוציאי את הכאב הזה.
כי למה את צריכה לסבול שקרה משהו, בטעות או בכוונה.
ולמה את צריכה לכלוא הכל בפנים.
שיתפוצץ? לא מספיק מה שכבר כואב?
שסתם יהיה לך קשה?
תפרקי, נקודה, תטפלי בו. אחרת הוא יתפוצץ, וישבור אותך מבפנים. וזה יהיה כואב פי כמה..
באמת-באמת שיהיה לך טוב יותר אחר כך..
אם היית נכנסת לי לעומקי הלב ומכירה שם כל פינה וצד, כנראה היית מבינה, תאמיני לי.
אני.לא.מסוגלת.
אני יודעת כמה כואב שזה מתפוצץ, אני יודעת.
הוא אבן, ברזל קשיח. הוא לא מרגיש כלום וחצי, והוא מרגיש הכל בעוצמה חזקה.
מגיע לי לכאוב את כל זה.
אני שותקת.
סליחה.
תשתפי את הלב שלך, מתוקה. הוא ענק, והוא עצום, ורק תספרי לו, בשקט בשקט, מה קרה לך. הוא מקשיב. הלב שלך מקשיב לך. והוא דואג לך. והוא רוצה שיהיה לך טוב. את עצומה ממש.
זה לא צריך להתפוצץ שוב. כי את חזקה, ממש ממש.
תשנני ללב שלך שהוא טוב, הוא ענק, הוא עצום.
ואת ענקית. ענקית כמו כל השמיים.
אוף, נקודה.
אולי תצרחי לכרית?
היא סופגת דמעות וצרחות בשקט, וסופגת את הקולות שאף אחד לא ישמע.
(אני יודעת שזה מגוחך…)