תפריט
טוב.. אז יש לי משהו שמפריע לי, מזה מקווה שתצליחו להבין אותי.
אני לומדת בתיכון . והתחלתי לשים לב שלאחרונה אני מנסה לחפש צומי מהבנות בכיתה! כן כן הבנתן נכון;)
בטח חלקכן חושבות לעצמכן עכשיו איזה תינוקת היא וכו..
אבל זה לא בקטע רע עכשיו, והבנות בכיתה בכלל לא יודעות שזה מה שאני רוצה, אני לא מראה כלפי חוץ שאני רוצה צומת לב (או שכן, לא יודעת.. שאלו את החברות שלי;) אבל בפנים אני מחפשת כל הזמן הזדמנויות, שיגידו לי מילים טובות, התעניינו בשלומי, שיבוא לשבת ולדבר איתי ביחד, לא יודעת.. פשוט רוצה יחסס!
ואם יש לי יום בלי שמתייחסים אלי אז כל היום נהיית עצובה וחושבת לעצמי למה אף אחת לא אוהבת אותי? ולא מתייחסת אלי! וזה מה זה עושה לי רע.
כי אני האחרונה שינסה לחפש צומי אני מזה לא בן אדם כזה! באמת לא מבינה מאיפה זה בא לי פתאום, כי עד עכשיו הסתדרתי עם מה שהיה לי ולא חיכיתי שיתנו לי צומת לב.
אני חושבת שאולי זה בגלל שרואה בנות שנותנים להן הרבה יחס בכיתה (בנות מקובלות וכזה) וזה מעורר בי קנאה, ניסיתי לחשוב על הרבה סיבות… אבל תכלס זה לא עוזר לי…
בקיצורר אז למשהי יש רעיון מה אני יכולה לעשות עם העניין הזה? (מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי כמו שצריך)
ומעניין אותי לדעת אם רק אני ככה או שיש עוד בנות שמזדהות איתי.
אשמח ממש לתגובות! תודה מראשש:*
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
19 תגובות
ואיי אני מה סה מבינה אותך בולל אנייי לא יודעת מה לעשות עם זה…
יווו
זה קשוח
לחזור הביתה עצובה כי לא אמרו לך בוקר טוב
וזה עצוב…..
שולחת חיבוק ?
אין לי עיצה – סליחה ?
יש אולי משהו אחר שמפריע לך? שבגללו את מחפשת יותר צומי (זה יכול להיות גם לא במודע)?
ואיך את דורשת צומי? כי מן הסתם החברות שמו לב לזה והגיוני שזה יפריע להן או יראה מוזר….
ואל תדאגי, כנראה זה עוד אחד מתופעות הלוואי של הגיל שלנו ?
את הכי מהממת ושווה כמו שאת! תזכרי את זה תמידד
הי
נתחיל בזה שאת ממש מותק, ואת מזכירה לי את עצמי בתחילת התיכון. דבר ראשון אני רוצה לומר לך, שמי שלא רוצה צומי, משהו לא בסדר אצלו. כל אחד רוצה וצריך אהבה. תחשבי, גם הקב"ה רוצה שנאהב אותו, וככה הוא ברא אותנו אנשים שכל היום וכל הזמן מחפשים אהבה. (אני לא אוהבת את המילה צומי, היא מילה שלילית. תאמרי "אני רוצה אהבה" "אני רוצה שייכות", צומי זאת סתם מילה מעצבנת.) יש בנו משהו (אולי השכל) שטוען שלרצות אהבה, או צומי כהגדרתך, זה חלש זה מגוחך זה קטנוני. אני לא חושבת שצריך להקשיב לקול הזה. לכן גם כל הסיבות ההגיוניות שאת מוצאת, הן לא עוזרות לך ויש לך עדיין את המקום הזה שרוצה אהבה. וגם תמיד יהיה, ויש מצב שלעולם לא נצליח למלא לגמרי את המקום הזה שנואש לצומי, אולי זאת הנשמה שמתגעגעת להקב"ה, אולי זאת הגלות, לא יודעת.
מה אני יכולה לומר לך עלזה?
1. הקב"ה אוהב אותך הכי בעולם, תדעי את זה. תשנני לעצמך.
2. לא ממש אפשרי למלא את הצורך הזה ואת המקום שרוצה צומי בידיעה שהקב"ה אוהב אותנו ולכן צריך לדעת שה' שולח לנו אנשים פיזיים שנותנים לנו אהבה. לא צריך להתבייש לקבל אותה מהם. לאהבה של הקב"ה יש הרבה דרכים להגיע אלינו ושנרגיש אותה. לפעמים זאת השגחה פרטית מטורפת, לפעמים זה המשפחה שלך, אמא שלך או אחיות או אבא הם המקום הכי בריא לשאוב ממנו אהבה, ולקבל עוד ועוד אהבה. תחשבי על זה, נגיד את ממש מרגישה שאת צריכה צומי ואת באה לאמא שלך / אחות / חברה טובה / אחיין / סבתא / אח קטן ומבקשת חיבוק. כך צריך להיות. שם אפשר לקבל אהבה, נס.
3. מותר לך לנסות להשיג צומי בדרכים נכונות ובריאות. זה הכי בסדר, אנחנו יצורים חברתיים, זה מה שעושה אותנו חיים וככה אנחנו הכי חשובים להקב"ה. אילו דרכים? כל כישרון שיש לך, מותר לך לקבל עליו צומי, מותר. כשאומרים לך מחמאות תקבלי אותם, תפנימי. צריך להיזהר שלא להגזים ולעשות דברים שסותרים את הלב שלנו כדי לקבל אהבה, אבל כל עוד זה לא מוגזם – עופי על זה.
4. וזה לדעתי הכי חשוב. חסר לך אהבה/צומי? אוקי. תנשמי עמוק, תדעי שאת הכי בסדר שיש. תנסי לחשוב מי צריך שאתן לו אהבה? נגיד את מסיימת יום שאף אחד לא התייחס אלייך ואת מרגישה גרוע במיוחד, תעצרי שניה ותחשבי למי את יכולה לתת אהבה. זה ישפר את ההרגשה שלך פלאים וככה את הופכת את המקום האנושי והחסר כביכול שלך – למנוע של עשייה.
קרדיט לחברה שלי על עשרות שעות של דיון בשאלה – "למה אנחנו כל כך אבל כל כך נואשים לאהבה?"
תגובה שאני צריכה לתלות לי על הקיר בחדר.
את בת אנוש
ובני אנוש צריכים יחס מהסביבה ותשומת לב
ככה אנחנו
כולנו
והדרך הכי טובה להשיג את היחס הזה זה לתת אותו לאחרים
להגיד בוקר טוב, להחמיא, להתעניין, לפנות גם לבנות הפחות פופולאריות ולדבר איתן
זה יחזור אליך אוטמטי. בוודאות.
ויתן לך הרגשה הכי טובה שיש, הרגשה שעשית טוב לאחרות ושמחת אותן
כל אחד רוצה שיתייחסו אליו.
הי, יחס ותשומת לב זה אחד הצרכים הכי בסיסיים שלנו בתור בני אדם. אל תרגישי לא נוח בגלל זה.
נקודהה! נשמה אחת! תודה!
אממ כן יכול להיות שמפריע לי משו.. אבל לא יודעת למה..
אני פשוט מחכה שיגשו אלי וידברו איתי.. או שקונה דברים, שיגידו לי תתחדשי וזה.. 🙂 וכן יש מצב שהחברות יודעות, ולא נעים לייי
יולייי מהמממתת! וואו איזה תגובה! לא ציפיתי:)
ממש אהבתי את שאמרת! זה ככ נכון! נתנת לי המון ! אני ינסה ליישם:) תודהה לךך!
בקשה אחת: תדרשי צומי, אבל בצורה בריאה!
הייתה לי חברה שכל כך רצתה צומי, אז היא המציאה שאמא שלה חולה והיא שומרת על האחים כל הזמן וזה…. ואז פעם אחת שאלתי את אחותה איך היא מסתדרת עם כל הלחץ והבאלגן והיא לא הבינה על מה אני מדברת ואמא שלה בכלל לא חולה וכו'..
אח"כ דיברתי עם חברה שלי על זה והיא נורא הצטערה וביקשה סליחה… איכשהו החלקתי את זה.
אבל פליז, את, אל תגרמי לעוגמות נפש מיותרות.
וואי הזוייי! לא מפתאום!! זה ממש לא מגיעה לרמות כאלוו, ובוודאי שאני לא יעשה ככה, אני פשוט מחכה לזה שיתנו לי צומת לב.. מבינה? לא עושה עם זה כלום אם לא נותנים לי יחס.. כאילו כן בדברים קטנים ,לא משו רציני
מזה המילים אני לא בנאדם שצריך צומי?? כל בנאדם זקוק לצומי כמו לאוויר
חשוב שלכולם יהיה מספיק צומי אחרת מפתחים התנהגות שלילית חריגה בשביל לקבל צומי
מה שכן- אסור שתהיי עצובה בגלל יו שקיבלת בו פחות יחס, האושר שלך לא צריך להיות תלוי במחמאות ובכללי באחרים או בסיטואציות אלא רק בעצמך
מממ דבר ראשון, אני בכלל לא חושבת שזה קטע של "צומי". את פשוט כמו כל בנאדם, שרוצה יחס, ומילים טובות. ויש תקופות בחיים, כמו בגיל ההתבגרות, שזקוקים לזה יותר. ולא מחייב שזה עם סיבה. פשוט זקוקים לאהבה;)
וזה בסדר, מותר. את לא צריכה להרגיש רע עם זה.
למדתי שבחיים צריך הרבה סבלנות. יכול לקחת כמה שנים עד שהעניין יתפתר. אבל הוא יתפתר;)
פשוט תלמדי לאט לאט להיות תלויה פחות באנשים. להחמיא לעצמך. להרים את עצמך. וזה באמת קשה. יותר קל שמישהו דואג לנו?
נ.ב אני מנחשת שאת בכיתה בין ז-ט. אני מנחשת נכון?
מלח פצוע אממ טעית חחח אני לא יודעת אם זה מחמיא לי שאת אומרת שאני יותר קטנה ממה שאני..:-/
אני בתיכון- מעל ט. (כתבתי גם בפוסט)
חחח לא. לא התכוונתי בקטע לא טוב.
רציתי סהכול לדעת בשביל להרגיש אותך יותר?
אהה אוקי:)
חח תודה איזה חמודה את מלח!!
חחח?
היי כותבת השאלה היקרה!
דבר ראשון שחשוב לי לאמר לך: זה שאת מחפשת תשומת – לב זה נורמלי לחלוטין ובכללל לא אומר עלייך שאת תינוקת.
זה הדבר הנורמלי ביותר, במיוחד בגיל תיכון, לחפש יחס, אהבה, וכבוד מהסביבה.
קראתי גם על איזשהוא רב (מחילה שאני לא זוכרת את שמו, אבל הוא היה גדול) שבגיל ההתבגרות מאד חשוב הכבוד.
אז זהו, את לא תינוקת. אולי ההיפך אם כבר, על זה שאת מיישרת פנים למציאות ולא מדחיקה או מעבירה את זה לתת מודע כמו הרבה אחרות שקשה להם עם המציאות ש… כן, רוצים תשומת לב.
מה נראלך?! שאני, חבירות שלי, חבירות שלך, לא רוצות תשומת לב???
אז את לא תינוקת.
דבר שני,
מה לעשות עם זה? אני לא ממש יודעת, אבל דבר אחד אני יכולה לאמר לך לא לעשות. אל תחפשי תשומת לב בכל מיני דרכים ליצניות, כי זה כן יכול להפוך אותך לתינוקת, לפחות בעיני הסביבה.
ו… אולי תנסי להעריך את עצמך, לתת תשומת לב לעצמך (כן, כן) ולא להתבייש מהצורך להכרה מהסביבה.
וחשוב שתאהבי את עצמך.
משפט יפה שקראתי פעם: אדם מאיר לא זקוק לאור הזרקורים.
אז תאירי, תעריכי, גם את הסביבה וגם את עצמך. ותהני כשמישהו נותן לך תשומת לב, כי מותר לך. ה’ אוהב אותך!!!
עוד משפט יפה שקראתי : העולם הוא כמו מראה, תחייך אליו, החיוך יחזור אליך.
אוהבת המון!!!
❤