אין לי חשק ללכת לביה"ס

מה עושים כשאין חשק ללכת לבצפר?? עכשיו אני בתיכון ובאמת שאין לי טעם לרצות לבוא..(אולי רק בגלל החברות אבל זה לא כ"כ משכנע אותי-אנחנו כל הזמן בקשר גם אחרי בצפר) המורות ממש לא משהו בלשון המעטה… והלימודים עצמם מאוד קשים, וגומרים כ"כ מאוחר. בקיצור.. איך אפשר לגרום לזה להשתנות ושאני ארגיש מחכה ללכת לבצפר כל יום מחדש??

שלום לך יקרה.

תודה על השאלה! בטוחה שאת לא היחידה…
את שואלת 'מה עושים כשאין חשק ללכת לבית הספר' ו'איך אפשר לגרום לזה להשתנות', ובעצם אני שומעת נערה בוגרת, מחוברת לעצמה, שעסוקה במחשבה איך לעשות את ההכרח, את היומיום, מתוך חיבור, רצון פנימי ושמחה.
רבים בעולם חיים כי 'ככה'. אנשים קמים כל בוקר, מתארגנים, יוצאים לעבודה, משקיעים את כל כוחם ושבים לעת ערב הביתה עייפים. הם עובדים קשה למרות שאינם חשים חיבור לעשיה היומיומית.
ואת, נערה צעירה בגיל העשרה, לא מוותרת לעצמך ומחפשת תשובות. את לא 'פראיירית', את רוצה לעשות דברים מתוך כיף ושמחה, וזה כל כך חשוב ונכון.

מוטיבציה
האם יכול להיות אחרת? האם לימודים שאינם קלים ואינם רלוונטיים תמיד, יכולים להיות סיבה טובה להליכה לבית ספר? איך באמת אפשר לייצר מוטיבציה ללימודים.
מהי מוטיבציה? את שואלת בטח. ובכן, שאלה מצוינת.
'מוטיבציה' או 'הנעה' היא כוח פנימי המניע את האדם לעשיה ולהתמדה בביצוע מטלות. הכוח הפנימי מגיע מתוך תפיסה עצמית של יכולת גבוהה, מתוך תחושה של ביטחון, קשר ושייכות ומתוך תחושה של משמעות.
את יכולה לתאר לעצמך, יקרה, שלא מעט תלמידות מרגישות כמוך ביחס ללימודים ולבית הספר. ההתמודדות שלך אינה חריגה וגם אם לא כולן מספרות על קושי כזה או אחר, עדיין, סביר מאוד כי הוא קיים.

איך לעורר את המוטיבציה?
אני מזמינה אותך לשאול את עצמך איפה הקושי שלך בבית הספר. האם מדובר על מקצוע מסוים או שמא זהו איום המגיע דווקא בתקופת המבחנים. האם את מרגישה שייכת בבית הספר? האם טוב לך בו? ואולי נסי לנסח לעצמך את הסיבה, למה את בוחרת לקום כל יום וללכת לבית הספר. האם את עושה זאת מתוך מחויבות להורייך? או אולי כי את רוצה לסיים שתים עשרה שנות לימוד עם תעודת בגרות? סיבה אחרת?
יכול להיות שבהתחלה יעלו לך תשובות מאוד חיצוניות…כמו "אני הולכת רק כי חייבים" "כי אין לי מה לעשות" ככל שתמשיכי לשאול את עצמך למה, תגלי גם תשובות ברמה הפנימית. למשל "אני הולכת כי אני רוצה להצליח" "כי יש משהו במסגרת הזאת שעושה לי טוב" ועוד..

סביר להניח כי כשיהיו לך התשובות, יהיה לך קל יותר לעשות. במידה ומדובר בקושי לימודי, תוכלי לשתף את הורייך או את המחנכת ויחד למצוא את הדרך להצלחה. יש פתרונות ויכול להיות קל יותר.
יכול להיות שתחפשי הרבה, ותשאלי את עצמך למה. ועדיין לא תגלי את הלמה שלך. במקרה כזה, תניחי את החיפוש לתקופה ותנסי להרחיב את המקום שלך בביה"ס. פשוט להנות יותר. ודאי יש לך לא מעט כישרונות ויכולות שיכולים לבוא לידי ביטוי דווקא בביה"ס. נסי גם למצוא דברים שאת חזקה בהם בבית הספר או בחברה (ואפשר באותה הזדמנות גם דברים שאת חזקה בהם באופן כללי)
אפשר לחשוב (ואשמח לעזור) איך הם יכולים לבוא יותר חזק לידי ביטוי. כשנהנים יותר – פשוט קל יותר להגיע ובכלל כשאנו נותנות מעצמנו לסביבה אנו מתחברות ונהנות. למשל –
האם את יכולה לחשוב על משהו מהכישרונות שלך שתוכלי לתת מעצמך בבית הספר? זה יכול להיות שיחה עם חברה שנמצאת פחות בחברה או התעניינות כנה במישהי הזקוקה לכך. זה יכול יוזמה חברתית לכיתה שתוכלי לחשוב עליה לבד או עם החברות ועוד…
כשאנו נותנים אנו מקבלים בחזרה ולפעמים אפילו עוד הרבה יותר ממחיר הנתינה. חשבי על זה.

ונקודה אחרונה לסיום,
אני חושבת שהליכה לבית הספר יום יום, גם אם לפעמים היא ללא הבנה וללא מוטיבציה וחשק, אלא רק כי כך צריך, היא משל מצוין לעבודת ה' מתוך קבלת עול. אנו חיים במסלול טיפוס, עולים על הר ושואפים גבוה. כל צעד שנעשה, כל יום שיצאתי, שנכחתי, שלמדתי, שפעלתי וששמחתי, למרות הקושי, הוא הצלחה ועליה של עוד שלב בדרך לפסגה.
עם זאת – עבודת ה' מתוך קבלת עול היא רק הבסיס, הקב"ה רוצה שנעלה שלב ונמצא את התענוג ואת הנקודת חיבור שלנו ליהדות. את הלב… כלומר, מצוין שאת הולכת לביה"ס גם אם אין לך חשק, יחד עם זאת – זה הזמן להתקדם שלב ולהתחיל לחפש איפה הכיף.

אז…. מעריכה את האומץ בהתמודדות הכנה והישירה שלך עם הקושי, ובהצלחה בטיפוס! בעזרת ה' תמצאי את הכוחות ללכת ולהתקדם מתוך שמחה וחשק.

איתך בדרך, שרה
editor@shutafotbaderech.co.il