שמלת כלולות /3

השמש הזורחת

לפרק הקודם
השמש הזורחת
פגעה בקרניה בהלך מאובק אחד המסתרך במעלה שביל. איש שסימני נוודות ארוכת שנים עיטרו את פניו.

צדוק, תרמיל מלא אוכל על גבו, עלה בשביל הפונה אל הסלע. מקום מושבה של רננה.

שם השאירה עם שמלתה ושמחתה לפני שנים ארוכות כדי למצוא לה אוכל. הוא לא ידע מה בדיוק היה אמור לקרות. אבל צדוק הכיר היטב את המלך מלכו האהוב והנערץ, והוא עשה כדבריו מבלי למצמץ.

ללכת ללקט מזון עבורו ועבור רננה – הייתה בקשתו של המלך. כמו גם כל צעד שעשה מתחילת מסעם. כולל תחילת מסעם.

ועכשיו- עכשיו הוא סוף סוף חוזר. געגועיו לרננה איימו להטריפו זה מכבר, ופסיעותיו המצפות לרננה הצעירה, הנקייה, השמחה, הלכו להפכו לריצה מצפה. מתגעגעת.

לבסוף הוא נעצר. מתנשף ומחייך, הוא הביט אל הסלע. עד מהרה הפך מבטו העליז למצמוץ מהיר, מופתע. ולאחר מכן לבליעת רוק כואבת כסכין, שוב. ושוב. ושוב.  הדמות הישובה על הסלע ומבטה נעוץ אי שם באופק, לא הייתה דומה לרננה שהוא הכיר. היה לה עצב בעיניים, אשמה, ייאוש. ככניעה אילמת. כואבת. ושמלתה – אוי, שמלתה. כתמים נרחבים כיסו חלקים גדולים ממנה. מעידות בדממה שהרגשות שנבטו מעיניה אמתיים הם.

רננה הרימה מבטה מעלה וסוככה על עיניה. חם היה אותו היום. כתנור.

"צ-צדוק זה אתה?" צדוק הנהן. רננה פרצה בבכי תמרורים. כל רגשותיה מכל השנים הארוכות הלוו. התנקזו לאותו הבכי. " ו- ואני, א-אני מלו-כלכת! ה-שמל- השמלה… ר-עב-עבה הי-היית- הייתי. וה-הסל-סל-סל-סלסי- ל-ל-ות-ת-ת. ג-גם ה-ח-י-ו-ת—ת . ו –האי-האיש…"

יפחותיה הוסיפו לגבור, וצדוק אט אט היסה אותה. בקול חרישי פתח ואמר "רננה. שמחה היא משמעות שמך, שמחה היא משמעותך. האם את זוכרת?

כנראה שכבר לא היית בטוחה אם אמתיים הם הזכרונות…" הנהונה ופרץ בכיה המחודש אשרו את דבריו.

"אך אל לך ליפול כעת אל מרה שחורה, רעייתי. סימנים כתמים אלה הם סמנים שהמלחמה אכן הייתה קשה. כל כתם מעיד כאלפי עדים עד כמה המלחמה הייתה קשה. אך הביטי, ראי, כמה מקומות נקיים וזכים כשלג עוד מצויים על שמלתך. והם – הם עדות חזקה יותר. הם עדות שאכן נלחמת. לא נכנעת במלחמה. הלא כך היה?" צדוק סיים ונשם עמוקות. לא היה לא אף לא שמץ אחד של מושג מהיכן שאב את מילים אלו. שכעת אף הוא עצמו החל מאמין בהן. אין זה אלא שהמלך שלו הכניס את מילותיו לפיהו.

"כך היה, צדוק. כך בדיוק היה. תודה לך. ידעתי תמיד, עמוד בפנים. שאתה עתיד לחזור".

בתגובה הוא הושיט לה כיכר לחם וצימוקים מיובשים ערבים לחך . דברי מאכל שאינם מטנפים שמלות, וערבים הם יותר מכל סלסלה מעוטרת סרטי סטן ומשי.