שלוש פסיעות לאחור
זהירות: תוכן ממוחזר;) כתבתי את הפוסט הזה לפני שנה, והרגשתי צורך להעלות אותו שוב:)
שבוע הבא בעז"ה אכתוב על פרשת וזאת הברכה.
תעצמו עיניים ותדמיינו שאתן מחפשות בגד שבת.
מסתובבות בין חנויות, מודדות, משוות מחירים, ובסוף מוצאות על קולב את ה-שמלה ה-מושלמת!!
שמלה כזאת שנראית עליך מהמם, יושבת טוב, דוגמה שרצית הרבה זמן, גזרה שמחמיאה והכל במחיר שפוי.
את קונה אותה בשמחה ובטוב לבב ובהזדמנות הראשונה את לובשת אותה בשיא השטורעם.
את הולכת ברחוב ו… פתאום את רואה עוד מישהי עם השמלה הזאת…
ממשיכה עוד כמה רחובות ורואה עד אישה לבושה בכזאת שמלה!
הולכת עוד ועוד ופוגשת את חברה שלך לובשת.. את אותה שמלה.
מה את מרגישה? לא תחושות חיוביות שמחממות את הלב מסתמא.
עכשיו דמיינו את אותה סיטואציה שאת הולכת ברחוב, אבל במקום שמלה זהה, את רואה מישהי עם אותם הפנים כמו שלך.
כן כן, אותן הגבות, השיער, גוון עור, שיניים.
בואו נחסוך בתיאורים לגבי ההרגשה.
כבר אמרו חכמינו: "כשם שפרצופיהם אינם שווים, כך דעותיהם אינן שוות".
כמו שאנחנו שמחות על כך שאנחנו לא קמות בבוקר ורואות שהפנים שלי, של השכנה ושל המורה נראות בדיוק אותו דבר, ככה בדיוק אנחנו צריכות לשמוח שלא כולם חושבים כמוני.
נשמע בהתחלה מוזר ואפילו לא נכון. איך לשמוח כשיש חילוקי דעות?
בראש השנה ויום כיפור, הקדושה וההרגשה העילאית הביאו אותנו למצב של אחדות מתוך רוממות. על ראש השנה נאמר "אתם ניצבים היום כולכם לפני ה' אלוקיכם ראשיכם שבטיכם… מחוטב עציך עד שואב מימיך" כולם ביחד מתעלים לקראת יום הדין.
ביום כיפור לפני כל נדרי הש"ץ מסלסל בקול רם ש"אנו מתירים להתפלל עם העבריינים" וכולם יחד פותחים בתפילה.
אחדות כזאת שבאה מהתרוממות היא דבר נפלא. כולם טפח אחד מעל הקרקע. כשארון הקודש פתוח והחזן נמצא בין שני ספרי תורה, לאף אדם לא אכפת מהמזגן של השכן שמטפטף הישר למרפסת שלו.
כששרים כולם יחד אבינו מלכינו ומאזינים לקול תקיעת השופר, שום אישה לא חושבת על גיסתה המעצבנת שנותנת לה כל הזמן עצות איך לחנך את הילדים.
כולם באטמוספרה אחרת.
לעומת זאת בסוכות,
החג הזה עם הסכך בחוץ שמביא ג׳וקים קטנים,
החג הזה שאוכלים עם שולחן מתקפל רעוע,
החג הזה שכל המשפחה יושבת בו, מגדול ועד קטן,
החג הזה שלא צמים בו, לא לובשים קיטל ולא תוקעים בשופר.
בחג הזה מנענעים את ארבעת המינים.
אני לא גננת ואתן לא ילדות בגן, ואני בטוחה שאתן יודעות שארבעת המינים מכוונים כנגד קשת מגוונת באוכלוסיה שלנו.
ומה עושים איתם?
לוקחים אתרוג, לולב, הדס וערבה ומנענעים ביחד.
הצדיק מתאחד עם היהודי הפשוט, היהודי שנשבה והם מאוחדים.
אין טשטוש וטיוח של הבדלים בגישות. לא עושים פוטושופ לסגנונות השונים. מציגים אותם כמו שהם, עם הבדלים וחוסר דמיון.
זאת הדרגה הנעלית ביותר של האחדות. כאשר היא לא תלויה באחידות.
להיות כולם בעלי אותו רקע, אורח חיים ודעות ולהישאר מאוחדים, זה מקסים, אבל לא חכמה גדולה.
אבל כשכל אחד חושב, עושה ונראה שונה, אבל עדיין כולם יחד באחדות- זאת בגרות. זאת חכמה ועבודה אמיתית.
איך?
בסיום תפילת עמידה אנחנו אומרות "עושה שלום במרומיו". לא הגעתי למרומי השמים, אבל נאמר שמיכאל הוא שר המים וגבריאל הוא שר האש והקב"ה משכין שלום ביניהם.
"הוא יעשה שלום עלינו" גם אנחנו רוצים להיות בשלום כשיש הפכים מוחלטים.
ואיך עושים זאת? לפני שאנחנו ממלמלות את המילים הנ"ל, אנחנו פוסעות 3 צעדים אחורה. נותנות לאגו לברוח, פותחות את הראש, נותנות להכלה להציף אותנו.
כשחושבים למען המערכת כולה ולא למען האינטרס האישי, יהיה שלום גם במצב של ניגוד גמור.
בעז"ה שנזכה להתאחד כולנו תחת המטרה החשובה והנעלית- הבאת משיח.
גוט שבת וגוט יום טוב!
13 תגובות
יפהפה
וואוו הילי,
אני לא יכולה עם הבלוג המדהים הזה שלך!!!
פשוט שלמות!!!
הבלוג הכי יפה באתר, עם הכי הרבה מסר, הכי לא מעגל פינות!!
אהבתיייי אלף פעמים!!?
תודה!!
וואוווו, איזו כתיבה מקסימה!
נהנתי לקרוא.
תודה על זה:)
אבלהה היליי פשוט מהמםםם!!
כ״כ יפה! כ״כ נכון!
התחברתי ברמה אחרת!
מוכשרת שאת!
תודה לך על זה:)
וואו הילי!!!!!
זה פשוט מהמם!!!!
עם כל כך הרבה מסר!!!
וזה הבלוג/ פוסט היחיד שאני קוראת שהוא כזה ארוך!!!
קיצער אהבתי ממש???
הילי מהמם!
פשוט טוב.
מהמם.
עוצמתי.
ישיר.
אהבתי!
השבוע הגבתי באחת התגובות שאני לא אוהבת בלוגים!
אבל לכל כלל יש יוצא מן הכלל…
מאוד אוהבת את הכתיבה הזו, זה קולח וזורם, איך את עושה את זהה??
רואים שהבנאדם שעומד מאחוריה מלאא במודעות, עקרונות, מוסריות, איכות ומה לא.. אוהבתותך, אפילו שאת יותר גדולה ממני ואני רק בי"ב.. אולי המילה הנכונה יותר זה, מעריכה אותך!
שבת שלום! מהממת אחת!
הילי אין עלייך!!! תודה על עכשיו ועל כל הזמן!!!!….
אימאלה אימאלה איך אני אוהבת את הבלוג שלךך
היליי אין עליך!! ??
וואו! את כותבת מהמם!! כיף לקרוא את הפוסטים שלך! תמשיכי :-*
ואואואו תודהה!! את מוכשרת ממש. ממש!
אני באמת לא מבינה איך לבלוגים שלך אין לפחות 200 אהבתי