"שותפות להשכרה" /2

לטיול יצאנו

לפרק הקודם

(גולה)

בזמן שאלי, נבטי חמנייה ושושי נכנסו למשרדה של ספרינגפילד, שאר הסוכנות התיישבו בלובי ודיברו על כל דבר שלא קשור לג'יפים, נשקים וגבולות.

מקלות הייתה נראית רעננה כמו אחרי שנת לילה ארוכה והתעלמה כליל מהפרצופים המנומנמים שבהו בה. "אני חייבת לציין שהכוסות החדשות בפינת קפה לא מוצלחות. מתאים לאלי לקנות כאלה כוסות קטנות כדי שלא נוכל לשתות הרבה קפה."

"טוב, זה לא מעשי איך שאנחנו מתבטלות עכשיו".
גולה הורידה את רגליה מהשולחן, עם עיניים חצי עצומות, "בואו נלך לבית, לישון, זה יהיה הרבה יותר יעיל".
גל הרהרה לרגע, "ועוד שבע שעות אתן פה, ברור?!"
"כן המפקד",
גולה כמעט רצה לדלת, כשבמבי מנסה להשיג אותה, "רגע, גולה! חכי לי".
כעבור דקה ושלושים וארבע שניות בדיוק, הן כבר ישבו ברכב. גולה, חצי רדומה על ההגה, עם מסטיק בפה לשמירת הערנות, ובמבי מכורבלת במושב לידה בשמיכת צמר ששלפה מהבגאז'.
"זה מדהים שהרכב של גולה מצויד בהכל! גולה, איפה התרמוס?" שאלה אותה, זקוקה נואשות למשהו חם, לא משנה הצבע.
"אין לי" השיבה, לועסת את המסטיק באדיקות. "אני מחכה שתקני לי את זה כמתנה ליום ההולדת".
במבי עיקמה את פיה, אז לא הכל מושלם, מה רכב שווה אם אין בו משהו בסיסי לשתות בליל חורף?!
"אז מה את חושבת", שאלה אותה במבי ממעמקי השמיכה "איפה סלים אבו דחלאק?"
"בעזה", השיבה גולה בלי יותר מידי מחשבה.
"אין לך רעיון?"
"אני לא אפקטיבית כשאני עייפה", הצהירה גולה, נוהגת במיומנות בכבישים הרטובים.
במבי נשפה נשיפת צחוק ועצמה עיניים, מתכוונת לנצל את שאר הנסיעה במעשה יעיל.
* * *

(במבי)

ברבע לשתים עשרה בצהריים כל הסוכנות היו במטה במצבי ערות כאלה או אחרים

"מה את מסתכלת עלי בעיני עגל?"

"תראי מה את עושה".
"מה אני עושה?"
"מקציפה חלב לקפה!" גל זעמה.
"נו ומה הבעיה?" גלידונית ערבבה את החלב בתשומת לב.
"שאנחנו באמצע משימה! ואת שותה קפה עם חלב מוקצף, עכשיו. באמת גברתי, הגזמת".
"וואו", שושי סובבה לעברם מבט אדיש. "לא ידעתי שאת יודעת להרים את הקול שלך כל כך גבוה".
"כשזה נצרך אז כן", השיבה בתקיפות.
"אתן מעייפות אותי", חצי משרה רוטנת מעושות.
גלידונית ובמבי החליפו מבטים.
אלי נשענה על השולחן.
"יחידה X, גל במבי וגלידונית, בואו", גל פקדה.
"לאן?" הן נאנחו.
"להמשיך לכתוב את הדו"ח על המשימה הכושלת", גל לקונית.
"אוחחח, דווקא עכשיו? למי יש כוח?" גלידונית כבר סחוטה.
"כוח זה מוצר נחמד, כשיש ממנו", גל נועצת בה מבט חד.  "וכשאין, מסתדרים בלעדיו".

(ספרינגפילד)

לפתע נעצרה גל על מקומה בהלם.
היא ראתה למולה את ספרינגפילד צועדת לכיוון חדרם,
"מממ, מה את עושה פה?" שאלה במבי.
"רציתי לראות מה שלומכן", אמרה ספרינג.
אלי, גל, גולה, גלידונית, שושי, במבי ומקלות אמרו ביראת כבוד:
"המפקדת הכל בסדר"
"אני רוצה לראות שהכל בסדר." ענתה ספרינגפילד.
"ופעם הבאה להודיע על תחילת המבצע!"
"כמובן המפקדת". ענתה במבי.
"טוב אני הולכת וחוזרת עוד חצי שעה אני רוצה לראות התקדמות!"
וספרינגפילד יצאה לחדרה הממוזג והנעים.

* * *

(אלי)

"אוף עכשיו גם ספרינגפילד הזאתי. באה לכאן רעננה אחרי שנת לילה ארוכה ומתחילה להעביד אותנו בפרך", רטנה מקלות. אלי נעצה בה מבט מצמית.
"כן", הצטרפה גל, "והיא עוד מגיעה אלינו בתלונות."
"תלונות מתקבלות מהשעה שמונה בערב עד שמונה ושתי דקות בפקס של סבתא רבא שלי", אמרה אלי והסתובבה לכיוון חדר הישיבות.
"את זה תגידי לספרינגפילד", גיחכה שושי.
"אוף איתכן! אם ספרינגפילד כאן, אז בואו עכשיו לישיבת סיכום בפורום מורחב".
אלי נכנסה לחדר הישיבות ואחריה שאר הבנות. ליד השולחן הרחב כבר עמדו חמנייה וחצי משרה.
ספרינגפילד נכנסה גם היא לחדר. בצעד בוטח היא פסעה לראש השולחן, התיישבה וסימנה בניע ראש לשאר לעשות כמוה. אלי תפסה את מקומה בסמוך לספרינגפילד ומסרה לה דיווח קצר בפנים רציניות. ספרינגפילד הנהנה קלות וקראה לגל.
גל הגיעה בראש מושפל והחליפה עם ספרינגפילד מספר משפטים לאחריהם ספרינגפילד התנשמה עמוקות והחלה לדבר בטון רגוע:
"המבצע האחרון נכשל לחלוטין. המעקב אחרי הנשק לא הושלם, וכרגע אין מידע נוסף על הכנופיה שמעבירה את הנשק מסיני לתוך שטחי ישראל. אין לנו זמן מיותר, אנחנו חייבות למצוא את הטעויות ולראות מה אפשר לעשות עכשיו. יחידה X אתן יוצאות לסיני עוד כמה שעות. אתן צריכות לחזור למאהל  של חמולת סווארכה שהיו האחראים למשלוח הנשק ולראות עם מי אפשר להיפגש.
אלי, חצי משרה, שושי ונבטי חמנייה אתן נשארות כאן במטה ועובדות על המידע ששושי והצוות שלה יביאו לנו". ספרינגפילד נעצרה והביטה ביושבות סביב השולחן כדי לראות איך התקבלו דבריה.
מקלות כמו תמיד לא יכולה לשתוק יותר מחמש דקות ברצף, "אז אני וגולה משוחררות?"
ספרינגפילד המשיכה באותו טון רגוע שלא מראה דבר על כך שהם נמצאים בעיצומו של מרוץ נגד הזמן, "מקלות וגולה, אתן אחראיות על שיתוף פעולה על עם השב"כ".
עיניהן של כל הנוכחות נפתחו לגודלן המקסימלי בתדהמה.
הקול הרגוע של ספרינגפילד ירד בכמה אוקטבות "השב"כ זיהה מקור נשק לא חוקי שמגיע לידי קבוצות ערבים טרוריסטים בישראל. הם גילו שזה מגיע דרך סיני והעבירו לנו את הטיפול במקור של הנשק. המשימה האחרונה של יחידה X הייתה לאתר את מי שמעביר את הנשק ולעצור אותם", היא לקחה נשימה, "אבל לא הצלחנו. השב"כ דיווח לי עכשיו שהנשק שניסינו לעקוב אחרי הגיע לשטחי ישראל. הם דורשים שיתוף פעולה, ואחרי כזה כישלון אין לנו יותר מידי ברירות" ספרינגפילד התרוממה מכיסאה באחת, "יחידה X תרדו למטה. אלי תעלי לטכנולוגיה ביחד עם שושי, חצי משרה ונבטי חמנייה. מקלות וגולה תישארו כאן יש לי עוד כמה דברים שאני צריכה להעביר לכן באופן אישי".
כולן התרוממו והתפזרו במהירות.

* * *
(במבי)

"פחחחחח", במבי נשפה באי אמון, "עם השב"כ היא עושה לי עסקים המפקדת הזו?"
גל הוציאה את הרכב מהחניה באיטיות. "לא יודעת מה לומר לך, אם הנשק הגיע לארץ זה אחריות שלהם".
"שלהם?" גלידונת זעמה. "הארץ היא של כולנו!"
"את יודעת למה התכוונתי", השיבה בקוצר רוח.
"אני רק יודעת שיש לי בחילה נוראית עכשיו", במבי עיוותה את הפרצוף שלה לכמעט קיא. "יש כאן למישהי שקית? חייבת אוויר".
"צריך למצוא פתרון לזה", גל.
"אולי לפתוח חלון?" גלידונית הציעה.
"זה קצת מסוכן. אבל", גל ליכסנה אליה מבט מודאג. "את נראית רע. תפתחי קצת עד שתרגישי טוב ותסגרי".
"תודה אמא", היא נשפה בהקלה, מסגלת לקולה קול של ילדה קטנה ומפונקת, "לפעמים, יש לך את זה".
* * *

אחמד פתח את החלון בזעף, "די עם הרעל הזה".
"תרגע אחי, סך הכל נרגילה", הוא סיכל את רגליו לישיבה מזרחית על המחצלת הפרסית, מתמכר לטבעות העשן.
"אם זה היה לפחות עם ריח טוב היה על מה לדבר."
"באמת עדיף שתשתוק יא אחמד".
"יש לי מידע חשוב, לא חבל?"
"איזה?" הוא נדרך.
"ביקשת שאשתוק", אדיש.
"תזהר ממני, אני מאוד מסוכן כשאני כועס".
אחמד נרתע, באמת לא כדאי להתעסק איתו.
"הן מגיעות לכאן היום".
"הן?" הוא כיווץ מצח.
"לסיני. אלינו. סוכנות המוסד".

* * *