שולחנות ממושקפים

לראות את הטוב
ובכן:
לפני שנים
כשהיו השולחנות
חסרי דעת
חסרי ממון
וכח
היו יושבים הם
בקרן החמור
ודנים
בכל צערם
במצבם הנואש
הסתכלו הם בראי
ולא ראו את עצמם
בולי עץ קטנים
נשקפו
מעיניהם התמימות
המשוועות לחופש
לדעת
מה יעלה בגורלם
עד אשר
פנה
זקן השולחנות
אל חבר מרעיו
ולחש להם בקול רוגש:
רעיי
אחיי
מה לכם לחשוש
מה לכם לדאוג
הלא משבט השולחנות הנכם
אינכם רואים זאת?
נענעו השולחנות את ראשם
בצער, בכאב, בזעם
אין הם רואים
אין הם יודעים
כששמע זאת
זקן השולחנות
כחכח בגרונו ואמר
שמעו נא, שולחניי
והלא תכירו נא
את הקירות התכולים צהובים?
את הזגוגיות בעלות הידית
התחובות בהם?
צהלו השולחנות
נכנסו לחנות
עינית שמה
מדדו ובדקו
והתחדשו

כעת
אין הם רגוזים
אין הם עצובים
ששים הם
על המשקפיים
הנאים
ופשוט
רואים
ובכן הטקסט הזה נכתב בשעת לימוד לבגרות במדעים אני חושבת שהוא מסביר היטב את החומר ובעצם הוא מסביר הכלללללללללללל
#שיגמרומהרמהרהמבחניםוהמתכונותוהבגרויותאמןסלה#