תפריט
בכל מצב.
את שווה בכל מצב.
רק רציתי לומר את זה.
היי את, נערה שעומדת מול המראה באיזה יום שיער ומצב רוח רע וצועקת בלחישה שבא לך למות.
את שווה בכל מצב.
הגיע הזמן שנפסיק לשפוט את עצמנו באותן העיניים של הסביבה, כי יש אנשים שהראיה שלהם לא שש-שש, מה לעשות. זה לא צריך להזיז לך. מותר לך להיות מחוצ׳קנת ולא למרוח ליטרים של מייקאפ. מותר לך וזהו, את לא חייבת להסתיר.
מותר לך להיות עצובה כי היה לך יום מבאס ודיי דפוק. את לא חייבת למרוח חיוך ולסבן את כולם שהכל טוב. את פשוט לא חייבת. לא חייבת כלום לאף אחד.
מותר לך לאהוב שירים של שולי רנד, לשבת עם קפוצ׳ון בסוף הכיתה (כן. גם בקיץ, תגידי שהמזגן מקפיא את הכיתה, ויש לך פריבילגיה נשית) להניח ראש סתם ככה, בלי לדבר מילים ריקות.
מותר לך גם לשתוק. מותר לך גם לבכות, את לא צריכה סיבה מיוחדת. אצלנו הדמעות מצויות, אז נצלי. מותר לך גם לא לבכות. זה בסדר ולא אומר עליך כלום, לא אפאטיות ולא מחסור בנוזלים.
מותר לך להודות שנפגעת, לא לשחק אותה עור פיל. מותר לך להודות בטעות, זה בכלל לא משפיל או מוריד מהערך שלך. להפך. זה סבבה גם לשנוא את העולם ואת כולם.
זה בסדר גם לאהוב את היקום ולהרגיש טוב. זה לגיטימי לגמרי לחיות עם תנודות במצב הרוח. זה נורמלי גם לחוות תקופה אדישה.
לא משנה מי את באותו הרגע. אולי יצאת בטוב, אולי יצאת לא כל כך פוטוגנית. האמת הפנימית שלך לא משתנה, מי שאת.
מותר לך גם להרגיש שווה בכל מצב. מותר לך.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
13 תגובות
אני לא יכולה להגיד שאני לא עושה כלום בעניין…
אבל מה זה שווה שאני עושה את כל מה שכתבת למעלה אם אני לבד, ואין לי כוח או רצון לשנות את זה. אבל עוד יותר לא רוצה לשאר לבד.
נס שאתן כאן שותפות, שיש למי לפרוק באנומימיות.
מזדהה עם כל מילה.
?
אוי! ריבונו של עולם! המקום הזה כל כך מוכר לי, שפשוט לא בא לי. לא בא לי לחיות. לא בא לי כלום. כאב עצום!! ובכל זאת בלי רצון (וכוח) לשנות את זה. לא יודעת אם למקם הזה בדיוק התכוונת. בכל מקרה, פשוט אמרתי לקדוש ברוך הוא במילים הכי פשוטות ואמיתיות; ריבונו של עולם, אין לי כוח לחיים האלו. אין לי כוח לנסות לקום. להיות שמחה. נמאס לי! די! אני כבר לא רוצה! אני אשאר כאן עד שאתה תקים אותי. אני יודעת שזה טיפה חצוף, אבל מה לעשות? לי אין כוח. רוצה שאני אקום ואשמח? אז בבקשה, תקים אותי, כי בלעדיך אני לא אקום.
תקשיבו, באמת שלא עברה דקה ונהיה לי קל יותר. בשניות, פתאום חזר לי הכוח והרצון לעשות, לחיות. הייתי רגועה ושמחה, אני לא לבד!!! אתן קולטות?! לא לבד!!! ה' איתנו תמיד תמיד תמיד. אין כזה דבר יהודי לבד. גם לא יהודיה לבד. פשוט *הרגשתי* שה' איתי והוא אוהב אותי!! מוזמנות לנסות גם
צריכה להפנים את זה בדחיפות
אלופה אחת!
זה היה בול במקום!!!!!!!!
עדן, מה נעשה איתך מתוקה?
מפעם לפעם אני מתפאלת ממך יותר ויותר.. הגעת אליי בול. עוד רגע ואני ולא אראה יותר את האותיות מרוב דמעות.
עדן, את פשוט מדהימה עם הפוסט הזה שלך, כמה בריאות נפש… זה פשוט שאת מדהימה
אהבתי ממש את הפוסט ואם השתנה בי משהו בזכותו, זה השכר שלך נטו
תודה רבה, את נשמעת ממש אכפתית אם שיתפת איתנו את זה
ושאלה סתם כי אוכל אותי לדעת, את כותבת מתוך מקום שהגיע כבר למצב הזה שלאכפת לא ממה שיגידו עליו ושמרגיש שווה בעיני עצמו בכל מצב, או שאת כותבת מתוך מקום שמדבר גם אלייך ומנער אותך?
שוב תודה
אם היה אפשר הייתי שומרת את זה לעולם
שייה
וואו עדן איזה כתיבה מתוקהה
תקשיבי שהרמת אותי עכשיו..תודה❤❤
מזדהה עם כל שורה..
אוףף ואם אצלי זה תקופה ארוכה ומתמשכת מדיי??
זה קצת כואב..אבל כבר אינלי קול מרוב שניסיתי לדבר ולא שמעו אותי
והאדישות הזותיי..אוף.
אני מרגישה שהפוסט הזה מפגיש אותי עם עצמי..
וואי ישלי צמרמורות ??
ככ מזדהה
אני חייבת להפנים!!!!
וזה פשוט ככ נכון!!!
בעצם זה לא פשוט. בכלל לא פשוט.
אהבתי את הנקודה שכאילו תעשי מה שבא לך בלי לחשוב מה הסביבה תחשוב. כאילו זה דרך הסתכלות נורא כיפית ומגינבה ולי אין אותה לי נורא חשוב לכסות את החצ'קונים והאלף ואחת נקודות חן (אני אשכנזייה אמיתית ואי אפשר לספור ולמדוד את גודלן ומספרן של הנקודות חן שמעטרות אותי :)) אבל אני מכירה בת בשכבה שלי שהיא כאילו נורא נורא פופולרית בתיכון סוג של מלכה אבל בחסד עליון כאילו היא אהובה על כולם ונראלי שזה דווקא בגלל שיש לה את ההסתכלות הזו. אני לא באה לומר שמייקאפ זה משהו שהיא לא מכירה, דווקא כן רואים מסקרה פה ושם, אבל לאכפת לה לעשות דברים כיפיים מגניבים ומקוריים שאחרים יחשבו שהיא נפלה מהירח. לדוג' עשינו שלטי ענק לחודש אדר לפאר בהם את מסדרונות בית הספר והכיתה שלי קישטה את השלט בטביעה של כפות ידיים עם צבע, וזה יצא נורא חמוד וזה. ואז הכיתה של אותה נערה התלהבה אבל הן לא רצו להעתיק רעיונות ואותה נערה ממש ממש רצתה לעשות אותו דבר עם כפות הרגליים. כל הכיתה שלה בעצם כל השכבה לאא בעצם כל התיכון הסתכל עליה כאילו יא מטומטמת אבל היא התלהבה, השילה גרבים ונעליים מעליה, טבלה בצבע ו… יצא לכיתתה שלט מהמםםםם בזכותה. מהמם ומקורי משהו, כע? נדיר לראות כפות רגליים על שלט לכבוד ר"ח אדר, אבל היה מהמם והתלהבו ולמרות אלה שהרימו גבה היא חייכה וצחקה ובקיצור הנקודה הובנה
פוסט מהמם תודה לך! 3>
עדן
אני בחיים לא בוכה מפוסטים
אבל הפעם רגשתתת
הורדת לי דמעות
מיוחדת שאת!!!
כמה שזה נכוןןן
כמה שזה אמיתייי
כמה שצריך להפניםם
כמה שאנחנו מתבישות ,מפחדות.
כמה שאנחנו לא נותנות לעצמנו לנוח
להבין שאנחנו שוות כמו שאנחנו
ולקבל את החברה כמו שהיא
כמההה
כמה שאת מיוחדתתתתתתתתתת
מזדאה ברמות יא אלופהההה
נ.ב את כותבת ואווו
אהבתי.
תודה.