שגרת קרונה

summer_icon_08
ניני

בכיתה:)

יושבת בכיתה עם מסיכה, כפפות, אלכו-ג'ל, טישו, מגבוני חיטוי.

זהו.. תכירו- הם חבריי החדשים לספסל הלימודים. הם מלווים אותי מהרגע הראשון שניכנסתי בשערי בית הספר.
זאת הפעם הראשונה אחרי שלושה חודשים מאז שעזבתי בחיפזון את ספסל לימודי כשאני חובשת אותו שוב אבל הפעם…
כן אני לא אחזור מי הם חברי לספסל.

אבל נדבר תכלס.. התגעגתי לכל החברות שלי, להווי המשעמם של הבית ספר. ביחוד בזמן קרונה בסיום כיתה י"ב אין "דבר יותר מושלם מזה"

נכנסת לכיתה- "היי שנייים יאוו כמה התגעגתי.." אומרת לחלל הכיתה,

מנקה את השולחן והכיסא ורק אחכ מניחה את התיק. מסתכלת סביבי ומגלה שאני היחידה עם מסיכה מבד,

טוב מה לעשות אני "מיוחדת". אני והמסיכה כבר נהיינו חברות מהרגע שפגשתי אותה אני והיא ניקשרנו…

"היי ניני מה נישמע? איזה כיף לראות אותך" צועקת חברתי, "יאו איזה כיף כמה התגעגעתי ללי" (שם בדוי)
"אין את לא מבינה איך התגעגעתי אליך נו איך היה הבגרות אתמול (תנחשו :)) מהבית? נו.. עזרו הספרים?"
"הבגרות הייתה קשה ממש מאיפה הם הקריצו את השאלות? לא היה לי זמן לכלום."
(במאמר מוסגר שתבינו הייתה לנו בגרות במשך 4 שעות ולא היה לנו זמן!!!)  "יאו נכון אבל מאיפה המורה רצתה שאביא את התשובה? נו אז מה שזה עם ספרים פתוחים?" (ככה הדיון ממשיך עד ש….)

"בוקר טוב בנות, מה נשמע?" המחנכת נכנסת כמובן עם מסיכה על פניה (שהיום זה חלק בלתי נפרד מחייה)
"בוקר טוב המורה, הבגרות הייתה אתמול מהזה קשה" (ממשיכות האמירות על הבגרות) לקראת 9 וחצי מתחילות תפילה וכמובן אחרי תפילה ממשיכות את הדיבורים על המבחן.. והופ נחשו מה קרה???
יופי, ניחשתן נכון. המורה העלתה לנושא את הספר כיתה. כל בת כמובן מנדבת את החברה, ואת עצמה מרחיקה מכלל תפקיד.

איכשהו נשמע הצלצול ברקע והמורה איתו יוצאת ואנחנו נהינות לשבת ולדבר.

במשך שעתיים ישבנו ודיברנו כי הרי אמרתי.. אנחנו י"בתיות והמורות לא מגיעות. בעצם.. כבר סיימו ללמוד?.

בילינו את השעתיים בצחוקים שמדי פעם הרכזת נכנסת ומעירה לבת כאן ולבת שם.. מסיכה, לשמור מרחק וכו' אבל עדין עם כל ההוראות, נהיננו.
שעתיים הבאות היו מתמטייקה ואיך להגיד..? היה קצת.. היינו בסך הכל 6 בנות בהקבצה. שאר הבנות לא הגיעו. עברנו קצת על נושאים ורוב השיעור דיברנו.
בקיצעור אני מסכמת את יום הראשון שלי בבית הספר עם כל חבריי החדשים לספסל הלימודים שהיה כיף ברמות??

שתפי בווצאפ

עוד בנושא
פשוט לשתוק
newEmotionIcon_11

מאטי

גלים שוחים ת'עצמם ביחד. ואם שקט אז שקט. ואם סערה אז כולם זזים. שותקים טירוף ש...
מצנח אחד / קטע קצר מסיפור שלי
54

סתיו

צפצופים. שאגות איימה. עשן. ארתור מצמץ את עיניו ועבר למצב עירני תוך שניות, &qu...
לשמור בבטן זה לא כואב.
חיתוכי-אייקונים-ריבועים_44

אלי

להתחיל: *לשמור בבטן *לשמור בבטן *לשמור בבטן *לשמור בבטן *לשמור בבטן *לסתום ת'...
בלי לחשוב קדימה
icon_07

שיר הרס

שוב הליכה מהירה ברחובות המקיפים את העיר בלי לעצור לרגע לשניה בלי להעיף מבט אח...
על המתים שביניהם
emotion_icon_42

דומיה נפשי

אוף אבא אני חצופה ואין לי כח לכתוב לך עוד ווידויים אבל נשרף לי כבא המוח מכל ה...
הלוואי הלוואי הלוואי הלוואי הלוואי הלוואי
54

פצפונת

רק רציתי להתערבב חזק, להרגיש את זה רועד בפנים, צורח בלי קול, לדעת שיש אותי. ל...
לא להרגיש
new-emotion-icons_24

חדווה

אדישה לעצמי, אדישה בעולם. הדחקת רגשות של שנים, כאב. לא בוכה, כדי לא להיות חלש...
יכניס לי קצת אוויר
חיתוכי-אייקונים-ריבועים_44

דומיה נפשי

בתי בתי קולך ממרום נשמע קורא לי בואי אליי בחזרה אל הארמון ידיי פרושות ומחכות ...
פוסטים חדשים
88

הילי

פורסם לראשונה: י״ח בכסלו תשפ״א גוט יום טוב בואו נפתח בצורה דרמטית את הפוסט. י...
י"ט כסליו הוא שלי
new-emotion-icons_105

גיתית

פורסם לראשונה: כ״ט בכסלו תשע״ט אמנם גיליתי עם הזמן, ככל שאני עמוק בתוך החסידו...
מה שחשוב יותר
emotion_icon_54

שירבוטית

מה שאת חושבת – מאוד חשוב. מה שאת אומרת – חשוב יותר.
מה שהחסידות עשתה לי
new-emotion-icons_37

לונדון

פורסם לראשונה: י״ט בכסלו תשפ״ב גפרורים ורוח זה בכלל התחיל מקבוצת הנגאוט של בנ...
פשוט לשתוק
newEmotionIcon_11

מאטי

גלים שוחים ת'עצמם ביחד. ואם שקט אז שקט. ואם סערה אז כולם זזים. שותקים טירוף ש...
7.10-מילה של ילדים/3/מיטה שעוד חמה
נר

סתיו

מישהו ממכם אולי ראה במקרה את איתמר אח'שלי? אני קצת ומפחד ונראה לי שהוא נאבד&#...
שילוב הפכים
icon_set_3_25

חב"דניקית שליחה

פורסם לראשונה: י״ח בכסלו תשפ״ב י"ט כסליו. אדמוה"ז יצא ממאסר. מה עני...
חוגגת י"ט כסלו /2
46

איטי

פוסט נוסטלגיה – פורסם לראשונה בי"ט כסלו תש"פ 10 דברים שהחסידו...

29 תגובות

  1. חחח הפוסט שלך משום מה הרס אותי!!!!!
    אז דבר ראשון כיף לך שככה את מסכמת את היום הראשון שלך בבית הספר? תמיד חשוב להנות!
    ואגב, ממש אבל ממש הזכרת אותי… גם באופי שלך וגם בכתיבה (קצת חח).
    נ.ב אני עדיין במתח על מה הייתה הבגרות שלכן??

  2. וואי כל כך מזדהה!
    בתור חתית (אופס)…..??
    אבל זה כלכך עצוב שחודשיים מההווי הכיפי הזה היינו כלואות בבית???
    מילא כיתות אחרות שהפסידו בסך הכל חודשיים של לימודים!…
    החיים לא הוגנים הא?!?

  3. ניני יקרה!!
    אוהבת אותך;)
    את מכירה אותי;)
    כבר במילים הראשונות עם האלכוהול ג'ל זיהיתי אותך.
    אבל עם הספר כיתה האומלל שלנו??
    בכלל!!!!
    חחח:)

  4. יואו.. איזה יום מוזר!! עד מתי זה יהיה ככה?:)
    אבל יש לכן ממש מזל! אתן לא מבינות מה הולך כאן, בארגנטינה
    (כן, בסוף העולם?).
    אנחנו נמצאות בהסגר בית מכמה ימים אחרי פורים.. (ממש כך, במעט 5 חודשים) והקורונה נמשכת ונמשכת,יותר ויותר, ולא יודעים מתי זה יגמר, מתי נחזור ללימודים רגילים, לראות אנשים, לראות חברות!!!
    עכשיו פה אמצע החורף, אז הנגיף פעיל עוד יותר.
    זומים, עבודות, ועוד זומים, כל היום!
    מצד אחד יכולים לחשוב על זה "ככיף" אבל לפעמים ממש קשה.. (כמו שהרבה אולי יודעות)
    ב"ה אני מודה לה' על כל יום ועל מצבי הטוב… ומקווים לטוב בעז"ה.

    1. 1) גם אני ארגנטינאייתתתת
      2) ישראל זה סוף העולם, לא ארגנטינה
      3) אנחנו מכירות בטוח וסיקרנת אותי ברמות

        1. מה??? לא ידעתי שיש כאן ארגנטינאיות ועוד שדוברות עברית כל כך טוב… מעניין אותי לדעת מי אתן… אתן גרות בבואנוס איירס בכלל? אתן לא חייבות לענות ? אבל אשמח שכן

          1. כן! אנחנו גרות בבואנוס איירס. בבית הספר שלנו מלמדים עברית… את גם מכאן?? סקרנת?

  5. חחחחח כיף לך שככה ראית את היום הראשון.
    אני ראיתי אותו שחוזריםםםם ללימודים!!!!!!!!! חברות נפגשנו תמיד

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

תגיות פופלריות