רצון שסולל דרך להכל

אז למה באמת?

לפרק הקודם

סופשבוע טוב!

אלול זה החודש האהוב עלי. יותר מכל חודש אחר יש לי חיבה מיוחדת להזדמנות הזו שהקב"ה נותן לנו להיות טהורים ולבנים למרות (ואולי גם בזכות) כל הדברים שבטעות עשינו השנה…
ותשובה – היא הרי רק מתוך שמחה:)

מאמר "אני לדודי ודודי לי" הראשון שבליקוטי תורה (בפרשת ראה – אין מאמרים על פרשת שופטים) הוא בעצם בסיס לכמעט כל מאמרי "אני לדודי" שנאמרו על ידי הרביים. וזה גם המאמר בו מופיע לראשונה משל "המלך בשדה" – חלקנו אולי מכירות אותו מהגן, אבל אין כמו לקרוא אותו בלשון הזהב של אדמו"ר הזקן!
"משל למלך שקודם בואו לעיר יוצאין אנשי העיר לקראתו ומקבלין פניו בשדה, ואז רשאין כל מי שרוצה לצאת להקביל פניו. והוא מקבל את כולם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם. ובלכתו העירה הרי הם הולכים אחריו. ואחר כך בבואו להיכל מלכותו אין נכנסים כי אם ברשות, ואף גם זאת המובחרים שבעם ויחידי סגולה" (חלק מהפיסוק לא מופיע במקור)
אז מה יש לנו כאן?
באופן רגיל, כלומר ברוב השנה, המצב הוא כמו המתואר בסוף המשל. אי אפשר להכנס להיכל המלך בלי רשות, וגם זה רק אם אנחנו משהו מיוחד. אבל באלול – המלך נמצא בשדה. הרבי הריי"צ (השישי בשושלת אדמו"רי חב"ד וחותנו של הרבי) מדייק את המשל וכותב "רשאין ויכולין" – גם ניתנה הרשות וגם ניתנה היכולת, לכל אחת מאיתנו – לקבל את פני המלך.

אבל מה זה אומר לקבל את פני המלך? ומה זה אומר שהמלך נמצא בשדה?
קודם כל נסביר מה זה "מלך בשדה" ובעז"ה בשבועות הבאים נעמיק עוד;)

המלך נמצא בשדה = הארת י"ג מידות הרחמים. "הוי' הוי' א-ל רחום וחנון ארך אפיים ורב חסד ואמת נוצר חסד לאלפים נושא עוון ופשע וחטאה ונקה".
י"ג מידות הרחמים מגיעות ממקום מאוד גבוה – מקום של הארת פנים, פנימיות רצונו של הקב"ה.
וכשאנחנו מקבלות את הארת הרצון הזה – מאיר גם בנו פנימיות הרצון שלנו! ופנימיות הרצון שלנו היא לדבקה בקב"ה בלב ונפש מעומק הלב במסירות נפש. הרצון האמיתי שלנו הוא לקיים תורה ומצוות. לשמור ולעשות. לאהוב את השם ולירא ממנו.

כל הדברים שאנחנו רוצות לעשות – כל הדברים שניסינו כל השנה והנפש הבהמית הפריעה לנו ובלבלה אותנו – כשהמלך נמצא בשדה, אנחנו יכולות לקבל השפעה שסוללת לנו את הדרך. שמאירה בנו את הרצון האמיתי שלנו ואז הכל הולך בקלות: תפילה. לימוד. שבת. כשרות. עזרה לזולת. אהבת ישראל.
כי מאיר אצלנו הרצון לדבוק בקב"ה במסירות נפש בצורה חזקה עד שהוא מבטל את כל המניעות והעיכובים.

זו בחינת היחידה שבנפש – ניצוץ אלוקות שמחיה אותנו ומושך בכל הכוח לביטול עצמי שלנו לקב"ה! ממש כמו שאם הראש רוצה ללכת ימינה הרגל לא תרצה לפנות שמאלה, כך בדרגת היחידה אנחנו כמו רגלים של הקב"ה. לאן שהוא הולך – אנחנו אחריו. בלי שום רצונות אחרים.

[בנפש יש חמש דרגות: נפש רוח נשמה חיה יחידה.
נפש שייכת ללבושים (מחשבה דיבור מעשה); רוח שייכת למידות (חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד מלכות); נשמה למוחין (חכמה בינה דעת); חיה למקיפים (רצון ותענוג); ויחידה היא הדרגה הגבוהה מכולן ששייכת למסירות נפש. מעל כל הכוחות – בלי רצון, בלי תענוג, בלי הגיון ובלי רגשות. כי אנחנו בנים של הקב"ה]
אז רגע.
אם באלול המלך נמצא בשדה – זה אומר שאני אמורה לרצות רק למסור את הנפש, נכון? למה זה לא קורה? למה דווקא כן יש לי מניעות ועיכובים ורצונות אחרים?
על זה – בע"ה בשבוע הבא:)
ובנתיים ננסה כמה שיותר לבטל את עצמנו… כדי להיות כלי לי"ג מידות הרחמים.

שבת שלום!

מקורות:
ליקוטי תורה פרשת ראה מאמר ד"ה "אני לדודי ודודי לי. ר"ת אלול"