רחוקה ממרחקים

אני רחוקה
ממרחקים
אדומים
לא ירוקים
אני רחוקה מאנשים רחוקים
מתקרבת שוב לקווים
האפורים
שמנצחים
טובעת שם לנצח
בתוך ים המלח
שוקעת באדמה
בנחמה
בסוף היא מרסקת
מרגישה מנופצת
מכל החיבוקים שקיבלתי עכשיו
מכל האהבה
לב שבור בלי סיבה
מנסה להבין שזו לא סתם עוד סיבה
לכתוב שיר עצוב
כי שוב אני מרגישה
שאני מתרחקת
ממרחקים
מתקרבת לריחוק
שהיה אמור להיות מחוק
ואז צוחקת בצינוק
ומנסה לא לחנוק
ואז בלילה בוכה כשהשמש שוקעת
ורק כשהשמש זורחת
אני נזכרת היכן
אני נמצאת
אני נזכרת לאט
שכל מסיבה בסוף מסתיימת
כל חיבוק בעולם יום אחד ייגמר
פרצופים שאהבתי
יום אחד ייעלמו
יקברו לי באדמות
יום אחד הם ישחו
בים האהבה
ואשאר בודדה
כבר פניי מעידות שאני פרודה
כי הקרבתי הכל
נתתי לחברות שלי הכל
את כל החיים שלי
זרקתי בחול
את כל הנשמה שלי
את כל הקדושה
לאנשים רחוקים
שבלב שלי קירבה
אמיתית אליהם
בנות דודות שלי בדם
חברות שלי בלב
כשהגיע השקט נשפך לי הכאב
של ההתרחקות מכל הלב
ועוד בלי התראה
וגם בלי שום ברירה
מחבקת עכשיו אהבה
אהבה שנגמרה