אני מסתכלת על הרבי ורואה חיוך ענק, חיוך של גאוה!
איך אני מתחילה את הפוסט הזה כשיש לי כ"כ הרבה דברים על הראש לכתוב? אני לא רוצה להתבלבל. אני רוצה להעביר את המסר. יש לי מלא מה להגיד ואני לא אוהבת פוסטים ארוכים מדיי. ה', תעזור לי.
אוקיי, חברות. אז אנחנו חוזרות לקצת ורוד (אני בלע"ז) של לפני שנה וחצי. סגור? סגור.
אז הייתי מכורה לשירים ולסרטים. הרגשתי שאין מצב שאני משתלטת על זה, שהכל חזק ממני. אהבתי את השירים והם אלו שהרגיעו והיו איתי כל הזמן… סרטים היו התעסוקה שלי. כשרציתי כיף, כשהיה לי קשה, כשרציתי לברוח, משהו שיגנוב לי את המחשבה למקומות מעניינים, משהו שיעסיק אותי, ברחתי לשם. "אין סיכוי שאני משתלטת! ובכלל, בלי סרטים ודיבור על המפורסמים שבהם, איזה נושא שיחה מעניין יהיה לי עם החברות? מה הן יחשבו עלי?
אוף. קשה לי מדיי.
כמעט לא יודעים את זה עלי אבל ככה הייתי. לא עבדתי עליכן.
הרגשתי שאני לא מסוגלת, זה ענק עליי, שאלוקים דורש ממני דברים לא הגיוניים. לא הייתי מסוגלת לשרוד אפילו שבוע בלי לראות את הפרק החדש בתוכנית שעכשיו מתפרסמת, לא הגיוני לי נסיעה בלי השירים שאהבתי.
הרבי אומר שהמסירות נפש של היום היא מסירת הרצון. אני הרגשתי את זה על בשרי. הרגשתי שבלעדי זה אני ממש חסרת חיים. ידעתי שהחוסר ה-לא מוסבר שקיים אצלי יגדל להיות חוסר ענק (אגב, טעיתי. הוא רק קטן). חוסר שאז התמלא לפחות חלקית ע"י ריגושים חיצוניים.
אני לא רוצה להאריך בפוסט הזה כי מה לי ולפוסטים ארוכים ומי בכלל אוהב לקרוא כתבות ארוכות אז אשתדל מעכשיו לקצר ולכתוב שבמשך זמן ארוך (למעלה משנה וחצי) כל פעם מחדש החלטתי החלטות טובות ונכשלתי, ושוב החלטתי ונכשלתי, ושוב ושוב והצלחתי לקצת ושוב נכשלתי ונפלתי עמוק. בשלב כלשהו הבנתי שאני מחכה לקבל צל"שים מחברות ואורות שפשוט לא הגיעו. מדי פעם זרקו 'כל הכבוד לך', 'מעריכה', 'בהצלחה' ועוד משפטים שהרגשתי שלא מספיק מעריכים. הכל ייאש אותי. כשהבנתי שכאן נמצאת הבעיה, התלותיות בחברה ובתגובה שלה, ידעתי על מה צריך להתגבר ומחדש התחלתי עבודה עם עצמי – 'רק שבוע בלי סרטים ושירים', עוד שבוע ועוד שבוע. אחרי חודש בלי שירים וסרטים הזמנתי את חברה שלי ויצאנו לגלידה סתם כדי לחגוג את ההצלחה ולעודד את עצמי.
וזה לאט לאט התקדם. כל דבר בשלב שלו… והיום, אני דיי גאה להגיד לכן שלא ראיתי שום סרט כבר יותר משנה. שום סרט מאז חנוכה שנה שעברה… היום זה הגיע לרמה שכשראינו סרט גוי צנוע יחסית בכיתה, יצאתי בתחילת הסרט וסיימתי בחוץ חת"ת שבהשגח"פ היה ארוך מתמיד ולימוד למבחן.
איפה המסקנות שלי כאן?
חברות, לעולם, אבל לעולם! אל תגידו שאתן לא מסוגלות, שהנסיון הזה קשה מדיי, שהוא גדול, אל תיכנסו לדאון מזה, אל תתיאשו.
מבטיחה לכן. אם אני – האדם הכי ממוצע עלי האדמות, הצלחתי, כולכן יכולות! אני לגמרי לא מגזימה. כולכן יכולות! הכל. שנה היא זמן מספיק מכובד כדי להגיד לכן שב"ה שהצלחתי, וביחד עם זה להבין במאה אחוז כל אחת ואחת שעומדת באחד מהנסיונות האלו. כי אני, לפני רגע כ"כ קטן הייתי בדיוק במצב כזה. אני, לפני רגע כ"כ קטן הייתי מיואשת וצעקתי לאלוקים שיציל אותי מהים של הגועל-תאווה הזה. הייתי כותבת לרבי וכל פעם מחדש התביישתי לכתוב שלא עמדתי בהחלטה הטובה של פעם קודמת, אבל שוב פעם החלטתי. ושוב פעם נכשלתי. ושוב פעם ושוב עד שהצלחתי לשבוע. ואז לחודש. ושוב חודש. ושוב שבוע ו… לתמיד. בע"ה.
היום, אני כותבת לרבי, מסתכלת עליו ורואה חיוך ענק. חיוך של גאווה.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
19 תגובות
ריגשת אותי! באמת! לא קלישאה! בתור אחת שעברה ניסיון דומה, הזדהתי ממש. נהנתי לקרוא על ההתגברות שלך! נתת לי כוחות! תודה לך…
כל הכבוד לךךך!!! ווואוווווו ריגששתתת
איזו התגברות!
את כותבת מאוד מאוד יפה!
וואיי תקשיבי שההתחלה נכתבה עלי וכן יש עליות וירידות ככה זה החיים..
אלופה!!!
ואוו כאילו כתוב בין השורות שאת פשוט מדהימה,ואוו..אהבתי ממש. את כותבת ככ אמיתי ..פשוט כותבת מה שיש לך לאמר (ככה אני אוהבתת)..
פשןט אלופה שהצלחת (!!)
נתת כח ,תודה ?
וואווו רגשת ברמות!
והיה מרתקק לקרוא, בכלל לא הרגיש ארוך(;
הזדהתיי איתך ככ! במיוחד בקטע שכתבת שראיתן סרט בכיתה ויצאת.. גם לי היה ממש את הסיפור הזה ?
מאחלת לך שתצליחי תמיד לעמוד בניסיון הזה !
מצדיעה!
מדהים לך, אבל נראה דווקא שהדרך שלך די פשוטה, בלי לזלזל חס וחלילה, אני חושבת שניחנת בכוחות הרבה יותר מכל אחת, ולא כולם יכולות להפסיק.עובדה.
אני חושבת שכולן יכולות! תלוי ברצון שלך..
כל אחד יכול הכל!
ואין דבר העומד בפני הרצון
מי שקיבלה את הנסיון הזה קיבלה גם כלים לעבור אותו.
וואי אמאלה אדירהה!!!
מעריכה ברמות!
בקרוב אצלי;)
מדהימה את!!
עוברת את זה עכשיו ובדיוק לא מזמן קלטתי שזה כל כך משהו רגיל אצלי כבר שאני לא קולטת אפילו שזה משהו שאני צריכה להפסיק
באמת תודה על הפוסט הזה, אני רואה שמישהי שהייתה כמעט בדיוק במצב שלי הצליחה להפסיק עם זה ואני בעז"ה אנסה להפסיק עם זה לאט לאט ומקווה בעז"ה להצליח!!
נשמה שאתת
מושלמת אחת! גאה בךךך. את מדהימה ובאמת כל הכבודד לך! אגב קצת ורוד-עכשיו זה כן אני:)המבין יבין…. את גורמת מלא נחת לרבי. המשיכי כךך!!
ואוו איזה צמרמורת איזה גדולה את!!!!!! אני כל כך מעריכה, והכנות שבה את כותבת נוגעת. ואו כולי מלאת הערצה בטוחה שעכשיו החיים שלך מלאים ומאושרים באמת.
וואו! רק קצת ורוד?!
הייתי מפרגנת לך הרבה יותר;)
את מדהימה מאיזה צד שלא מסתכלים על זה..!
גם אני עברתי משהו כזה..!
גם של סרטים ושירים..
וב"ה גם אני הפסקתי:)
אזז.. מבינה אותך ל ג מ ר י י ! !
ומאחלת לך שתמשיכי..!
שלא תיפלי לזה שוב..
וגם אם תיפלי..
שתרצי ותצליחי לקום!❤
וואי. מהמםםםם.
אומנם לי יש נסיונות אחרים אבל הלוואי שגם אני יצליח לעמוד כמוך.
אני חייבת מישי שתעמוד איתי ועלי. שתעזור לי.. ואין כזו. מעריכה אותך מאוד.. בהצלחה בהמשך..❤
וואו.
אולי אני מגיבה באיחור של שנתיים…
אבל-
חיזקת אותי ברמות!
שיעמוד לך לזכות!