תפריט
מחכה לעצות
זו היא
על הצוק
בקצה.
עוד רגע תיפול.
תמעד.
תמצא למטה,
בתהום,
את עצמה.
שבורה.
מרוסקת.
חסרת כוח.
בא לה לפרוק.
להוציא,
לצעוק.
אבל משהו נתקע בגרון,
מין גוש כזה
שחוסם.
ומשאיר את הפה חתום.
סגור.
מסוגר.
לפעמים, כשנחה עליה הרוח,
היא מצליח מעט לשוח.
זה רק במקרה שיש מישהו שמבין
שמרגיע, מעודד ומכוון…
ובדרך כלל כזה בן אדם אין…
נכון
היא זו אני
ואני זו היא.
לצערי.
כי להוציא את מה שבלב,
את כל הקושי, הכאב
זו עבודה קשה
לפחות לי,
סתם ילדה טיפשה
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
5 תגובות
כמעט נחנקתי מהאוכל הרגע, רציני לא הצלחתי לבלוע נורמלי
היא זה אני?
היה אני, עכשיו הכל התגלה
אין סודות.
את הילדה הכי לא טיפשה, ואם את רוצה בכל אופן הוכחה אז אני יכולה לספר לך שהזדיהתי עם כל מילה בשיר ואני לא טיפשה. ( 😛 אין מצב).
אוהבת ומעריכה?
המון הצלחה בחיים❤
היא זו אנייי
גם אני סגורה
האמת שבזמן האחרון עבדתי קשה
כן גם לי זו עבודה
ואמת שעכשיו זה יותר זורם כמובן תלוי עם מי:)
ואת לא טיפשה
(לא להעליב את עצמך וגם לא אותי -אני לא מרשה;)
הכתיבה שלך זה משהו מיוחד
הזדהות מטורפת.
לפעמים יש לי בחילה מעצמי כשאני לא מצליחה להוציא כלום. לכולם סביבי כבר כנראה נמאס וקשה להם להבין אותי. אמן שלא יבינו בחיים.
רק אל תשפטו, בסדר?
תודהה אהובות❤❤
מחכה לעצות;)