קרוב לאור

דקה לשבת / וישלח – י"ט כסלו

רגע של משבר. חושך הכי גדול, לא רואים שום דבר יותר, מכאן , אין כבר לאן ליפול.

ואז, דווקא אז צומחים משם לגבהים חדשים, למקומות שלא הכרנו ובכלל לא ידענו על קיומם. לאור מפעים וחדש, ממש כמו השתיל באדמה בשיא החושך שנרקב, ולבסוף מגלים שבעצם הריקבון היה בשביל הגילוי.

זה בדיוק מה שמספר לנו הרבי על הפרשה שלנו, פרשת וישלח, י"ט כסליו. השנה התאריך המופלא הזה נפל דוקא בשבת, זכתה פרשת וישלח.
י"ט כסליו חג החגים, ראש השנה לחסידות חב"ד, ודווקא הוא בזמן שהלבנה (הירח) הולכת ומתמעטת, הולכת וקטנה (אחרי ט"ו כסליו שאז היא בשיא שלמותה העגולה והיפה), לכאורה הסתר והעלם. לא היה מתאים יותר שחג החגים יחוג ברוב פאר והדר בחצי הראשון של החודש בו הלבנה דווקא גדלה, והכי טוב בט"ו?
כדי להבין את התשובה לשאלה הזו תדמיינו לעצמכן את השמש, שמאירה בעצם את הירח. גדולה חזקה מאירה עוצמתית. כשהירח רחוק ממנה הוא מאיר יותר ויותר כי רואים את המציאות שלו, ודווקא כשהוא מתקרב הוא פחות מאיר, עד שהוא נהפך לאחד איתה ובכלל לא רואים שהוא קיים!

אומנם החצי הראשון של החודש הוא מאיר יותר, אך הוא הרבה יותר רחוק מהאור עצמו, מהשמש

ודווקא בחצי השני כשהוא פחות מאיר, זה בגלל שהוא מתקרב אל האור, עד שנהפך להיות חלק אחד ממש עם האור, ואז לא רואים אותו בכלל! אז זה דווקא מראה על קירבתו אל המאור ולכן בפנימיות זה גילוי גדול יותר מאשר שהוא רק מואר על ידה.
ככה בפרשתינו, יעקב שנמשל ללבנה, מכיון שבירר את חלקו בעולם, חשב שעשיו שנמשל לשמש, גם מוכן לגאולה ולכן שלח אליו מלאכים כי רצה להתאחד איתו – ( אך בפועל הוא לא היה מוכן ) – מה שיקרה בפועל בגאולה לשמש ולירח.
ניקח איתנו את י"ט כסליו, החג שמתחיל את ביאת המשיח, על ידי הפצת החסידות, שלכן מתגלה דוקא בחצי השני של החודש שמרמז על מה שיקרה בגאולה לשמש ולירח שיתאחדו וישתוו, ונזכור בזמן של ניסיון שעכשיו אנחנו הכי קרובות לאור, לגילוי, ולכן חיצונית זה נראה כמו העלם והסתר , אך באמת זה הגילוי הכי גדול ומשם אפשר רק לעלות!

לחיים, גוט יום טוב! לשנה טובה בלימוד החסידות ובדרכי החסידות תכתבו ותחתמו ביחד על כל עם ישראל, בשלימותו !