קצת קשוח לי עם המשפחה שאני כ"כ אוהבת.. אשמח ממש אם תכנסי🤍

מוזר לי להעלות פוסט.
אני מגיבה פה די הרבה בדי הרבה שמות- אבל פוסט כזה,
עוד לא יצא לי לכתוב למרות שהוא מתבשל אצלי כבר זמן.
ישמצב שהנושא חרוש, שהפוסט שלי יחפור וישעמם ואפילו לא תקראי עד הסוף,
אבל הצ'אנס שווה.

טוב.
אני מגיעה ממשפחה מעניינת מאוד.
אמא שלי האהובה והיקרה (שכ"כ לא בא לי שהיא תצא לא יפה כאן..) היא בת להורים חוזב"שים, אבל בית פתוח מאודדד
סרטים, שירים וכו וכו. אבל כמובן שיחד עם זה ולדעתם אפילו לא סותר- התקשרות לרבי, משיח, גאולה וערכים חב"דיים בכלל.
אבא שלי המושלם מגיע ממשפחה חב"דית חזקה ו… קצת חנוקה. אז הוא ירד. לא לגמרי. אבל גם אצלו- שירים, סרטים וכו.

מגיל צעיר ראיתי סרטי נסיכות לא הכי צנועים בעולם, שמעתי שירים לא רק על טהרת הקודש ובהמשך השנים פשוט ככה גדלתי. אהבתי את זה ולא היה נראה לי כלום רע. כששאלו אותי- כילדה בת 6,7- עניתי שאנחנו חצי חב"דיניקים. כי מצד אחד הולכים לפי המנהגים וכו', אבל מצד שני גם רואים סרטים, שירים כזה.

ופה אני מגיעה.
תיכוניסטית ראשונה, שבשלב כלשהו בחייה (לפני כשנתיים) מתחברת יותר לחברות חסידיות (מהממות💖) שבעקבותיהן (ופה אני רוצה לכתוב את ההוכחה שיש לחץ חברתי מועיללל–) התחברתי לשורה הראשונה, מבצעים של בנו"ח ושל הבצפר.
אוףף יצאתי מקורבת😅
לא כ"כ מדויק, כי גם לפני כן חשבתי שאני מקושרת לרבי, יצאתי למבצעים ונבחרתי להיות מובילה של מבצעים ביסודי.

המהפך (דמייני כב בולט, גדול ומודגשש)
לפני כחצי שנה השתתפתי בשבת של השורה הראשונה.
אין לי מילים לתאר.
חזרתי פשוט שונה.
ולא כמו שאומרים את הקלישאה שאני שונאת.
אמיתי.
פשוט התחלתי להסתכל על דברים אחרת, לכמוה (ככה כותבים את זה? 😅😅) לטוס לרעבע שלנו ועוד ועודדד

בכולופן, אני כמעט נואשת.
בבצפר- קל ואני פשוט נהנית להתפלל. אבל בבית, כשאף אחד (חוץ מהבנים בבית כנסת) לא עושה את זה- קשהה…
במיוחד שמעקמים לך אף ('מה את נהיית דוסה?')
וכנ"ל עם לישון עם חצאית לייקרה, חישוקים בגודל 5 שח ולפתוח לקו"ש ללמוד סתם.
שלא יובן לא נכון- ההורים שלי גאים בי ואוהבים את הצעד הזה- אבל גם לא מבינים למה אני מתעקשת לחזור חזרה מחצי טאצ' שעלה 600 שח לנוקיה מאליאקספרס.
אני צריכה לעצור את עצמי בכח כדי לא להכנס לחדר בו אחי רואים את אחד הסרטים שאני מגדירה כאמרסע"ג (המבינה תבין)
להילחם בשיניים ובציפורניים כדי לא לבוש גרביים קצרות מונעות הזעה מעל לגרבי רגל ('שגם ככה יותר דנייר משלנו')

אני..
באמת לא יודעת מה לעשות.
כי אין לי באמת מה לענות להם.
כי זה 'שיר נדירררר אין את חייבת לשמוע' ו'מה יש לך? פתאום את לא שומעת את הזמר הזה?'
וגם כי שמים אותו בווליום גבוה בבית.
אבל הוא שיר נקי! מדבר על המולדת, על המלחמה…
מה אני אמורה לענות לשאלות האלה?

תודה ששרדת עד כאן.
מעריכה.
🤍

תגובת המערכת:

התערבות בקטנה 😘

מניחה שאת מודעת לזה שאת מדהימה ואמיצה, אבל למה שלא תקראי את זה שחור על גבי לבן? הנה אני אומרת לך את זה.

תשמעי, לאף בנאדם לא קל לעשות משהו ולהרגיש שאנשים סביבו מדיפים ריח של ביקורת. גם אם הם לא מתכוונים וגם אם הם האנשים הכי אהובים ומהממים בעולם.

אבל אנשים עושים את זה, בכל מיני תחומים.

אנשים קמים ומחליטים להתמיד בספורט, או לאכול סלט ירקות ענק כל יום.

אנשים מקבלים החלטות טובות ומתמידים בהן, ומעוררים קנאה…

חשבת על זה פעם שאת מעוררת קנאה? כי "למה היא מצליחה ואנחנו לא?" ואולי אפילו "למה היא מזכירה לנו כל הזמן שאנחנו יכולים להיות טובים יותר?"

קחי את זה בחשבון. שלפעמים את סופגת תמיהות שהן לא כלפייך, הן של הסובבים כלפי עצמיהם. פשוט יותר כיף לבקר אחרים מאשר לבקר את עצמינו, אז את סופגת את זה.

הבעיה היא, שאת בעצמך בוחנת את עצמך, והניחוח של הביקורת מערער אותך יותר ממה שהיית רוצה.

מאתגר!

אני לא חושבת שאת צריכה להסביר את עצמך, לתרץ תירוצים או לנסות להשפיע. זאת אומרת, אין צורך לענות. אפשר לחייך, אפשר לומר "ככה נוח לי כרגע, תרגישו נוח עם איך שאתם, זה בסדר לי".

ויש משהו שלדעתי את חייבת (ואולי יש לך?) – מישהי לשתף.

מישהי שברגע של תסכול את יכולה לכתוב לה הודעה או להרים טלפון.

שברגע של התלבטות את יכולה לתאם איתה שיחה ולקבל ממנה כח או רעיון חדש שלא חשבת עליו.

מישהי אוהבת, לא שיפוטית, נעימה ומקשיבה ורצוי מאוד בוגרת בהתנהגותה.

שתיתן לך כח לבחור בכל פעם מחדש את מה שאת אוהבת לעשות ❤

בהצלחה שותפה!!!