תפריט
היום קרו 2 דברים שגרמו לי לבכות.
המקרה הראשון היה,
ששמעתי על מישהי שנפטרה,
והיה לי ממש אכפת מזה.
רציתי לבכות, אבל לא הצלחתי.
כי הדמעות שלי נגמרו מזמן.
במקום זה, הבכי היה תקוע בגרון.
הוצאתי גבינה צהובה מהמקרר,
[משהו שאני מ-א-ד אוהבת לנשנש]
הסתכלתי על זה, ונגעלתי!
שאלתי את עצמי איך אני יכולה לאכול
שמישהי יקרה נפטרה.
דיי הכרחתי את עצמי לאכול
וזה היה כל כך דוחה [פשוטו כמשמעו]
שהפסקתי באמצע.
הבכי הזה,
שהיה תקוע,
לא נתן לי להמשיך.
המקרה השני,
זה היה כאשר גיליתי
שאמא שלי מחקה [בטעות גמורה!]
את כל ההודעות שהתכתבתי עם המורה
הכי אהובה שלי.
תצחקו, אבל שגיליתי את זה,
יצאו לי דמעות!
וכשאמא שלי יצאה מהבית לקניות,
בבלי שליטה,
התחלתי לבכות!
בכי שלא היה לי המוןןןןן זמן!
יותר מידי זמן.
בלי שליטה או רצון.
אבל באותו הזמן,
אח שלי הקטן ראה סרט
שהמסר שלו היה להגיד תודה!
כי בסוף עוד יהיו ניסים!
הלכתי לחדר, בכיתי, ואמרתי תודה!
באמונה שהנס עוד יבוא!
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
7 תגובות
קטשופ,
את
ילדה
מהממת,
אין כמוךךךך
🤩
שולחת לך 100 לבבות
כי מגיע לך.
אני אוהבת בנות שחוות קשיים
ומגיעות למסקנות
ותבכי… אל תחנקי את הדמעות
זה לא טובבב
שמחה שבסוף הן יצאו לך…
הוא ראה רחלי הקטנה?😜
סתם חחח
את פשוט אלופהההה!!!
זה קשה כשיש נסיונות, אבל צריך לזכור שכל דבר זה נסיון אפילו כסף שזה משהו טוב!!!
הרבי אומר אפילו שזה הניסיון הכי קשה…
אבל נסיון זה בלשון נס-הרמה
וכל דבר נועד בשבילך ולטובתך גם אם את לא רואה את זה….
ואלופהההה שלקחת איתך את המסר הזה
בהצלחהההה❤❤
כי זה הניסיון הכי קשה, בינינו😉
חח אני גם חשבתי מיד על רחלי הקטנה
איזה 100ממת!!
את כותבת ממש יפה🥰
אויייי, הצחקת אותי מישימושית🤣🤣🤣
אני מנסה לחקור מה יש ברחלי הזאת שאפילו לי הצליחה להכנס למוח…
זה הזוייי… אני יודעת לדקלם בע”פ
הבכי לפעמים ניטקע ברגע הכי לא נכון. אבל אני בקשר למסר שלך רוצה לספר משהו.
כשהייתי בבת 10 היו לי מלא מלחמות עולם עם ההורים בין אם ללכת לצעדת יום ירושליים, ללבוש כחול לבן ביום האצמעות, ללכת למקום כזה או אחר, לעשות או לראות או לשמוע וכו'…
ובסוף כל "מלחמה" בכיתי, ובכיתי והדמעות לעולם לא ניגמרו. ואז בחודש אייר סבא שלי שכ"כ אהבתי ניפטר. ואז בכיתי מכל הלב והנשמה.
אבל זה הביא אותי לידי הבנה שהבכי לא עוזר, הוא לא יחזיר את סבא, את יום ירושליים, את החברה שקבענו יחד. ומאז החלטתי אני יותר לא בוכה! רק דמעות של מחה או בכי וצחוק ולא היה מאז פעם אחת שבכיתי ללא חיוך או מעצב. אפשר לשאול את כל חברותי אני בוכה עם חיוך! בוכה וצוחקת. זה קריפי אבל נותן אור לא ברור לחיים
כל כך עצוב😥😥😥