ציירי לך עולם – 5

שנים שלא היית כאן…
כל מה שהכרת השתנה בין רגע.
עולם אחר את רואה מולך.
מה את רואה?

פייגל'ה
החיים מעניינים, את זה כבר למדתי.
"שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" היד שלי אוטומטית עולה על העיניים.
"בוךשבודתולעולםועד".
הכל אוטומטי, מהיר, רובוט.
ממש רובוט.
זה הזוי כמה שסידרה קטנה יכולה לשנות מהחיים שלי.
"שמע קולנו ה' אלוקינו"- ה' בבקשה אני יודעת שזה לא יפה לבקש ממך, אבל תעזור לי להפוך לחילוניה.
מוזר שפתאום אני מתכוונת, בעצם זה לא מוזר, זה לא רע.
"מודים אנחנו לך", לא, אני בכלל לא מודה.
אני פוסעת 3 צעדים אחורה, ממלמלת משהו ועושה אותם חזרה קדימה.
הסידור נסגר.
"המשכתי אתמול" אני לוחשת לרותם. "באמת?" היא שואלת. "לאיזה פרק הגעת?"
"לא הספקתי הרבה". אני עונה.
הכיתה שלי ממש חנונית, אין בה אף אחת.
רק רותם, ואני.
למרות שיש כאן כמה שלא היה מזיק להם להיפתח קצת למושגים.
זה עושה את החיים אחרת, פתאום את מבינה המון דברים שלא הבנת קודם.
ונוגה בן חיים, היא מציצה אליי מכל מקום זאתי.
אוף, הלוואי שאמא תצא גם היום.
(זה סיפור בהמשכים, תלחצו על התגית של פייגלה ותגיעו לפרקים הקודמים.)

ציפי
את החיים היפים שהיו לפני י"א..
שמש, משפחה, מיטה..
פתאום אני אראה עולם יפה שהיה סביבי במשך שנה שלימה שלא יכולתי להנות ממנו:(
אחחחח איזה תענוג זה יהיה:):)