תפריט
יום אחד הגעתי אליה
מתנצלת מראש על ההגזמה- ברזולוציות האלו זה לא מתאים לכל אחת, אז אתן יכולות לעדן?
כל יום אני פוסע
עוד צעד על ההר
מתאמץ משתדל
והמסע הזה לא נגמר
מעיף מבט ללמעלה
על אלו שלפניי
אל ראש הפסגה הגיעו
נמצאים הם מעליי
נושמים אוויר פסגות
גאים הם בעצמם
וכאשר אני צועד
מה אני לידם?
המסע הזה קשה
והם כבר בסוף
ההר הזה גבוה
והם נהנים כבר מהנוף
עוד צעד אחד
ובליבי כאב לופת
יש מי ששם למעלה
מחייך ומתצפת
מרגיש מושפל ונחות
כואב ומתבלבל
הרי אתם צעדתם כאן
אני תמה ושואל
ובסתר ליבי מודה
כן, אני מקנא
במי שמביט מראש ההר
ופועל ומשנה
ויום אחד הגעתי
אל פסגת השאיפות
בכוחותיי האחרונים
בשאיפות ונשיפות
אני לתומי חשבתי
שכאן על הפסגה
הכל יותר ממושלם
ואין שום דאגה
נדהם פה לגלות
שהחלום והמציאות
רחוקים ונידחים
יש כאן מקח טעות
החמצן כמעט ואינו
והתהום אותי מפחיד
יד ליד חוברת
ואת הלב מרעיד
והמסע הזה שהפך לבית
קרוב לקיצו מתמיד
זה שהיה לי למשען
לעבר להווה לעתיד
ואלו שמתחתיי
שפוסעים צעד צעד
מיואשים וכואבים
מצפים רק ליעד
מביטים הם למעלה
חושבים שלי כיף
לא יודעים שכשמביט בהם
רק רוצה להתחלף
***
בתור טתית, יודית וי"אלפית- הי"בתיות בשבילי תמיד היו השיא של בית הספר. אלו שמפעילות, שמארגנות, שפועלות. אלו שלומדות לבגרויות, שעושות את הבלתי אפשרי. אלו שמציגות בפסטי, שמאמנות ריקודים, שמקבלות מעמד מיוחד בבית הספר. לעמוד לידן היה עבורי משפיל מעט. לדבר עם מישהי מהן היה עבורי וואו. אבל ממש וואו. אפשר לומר שעבורי י"בתית היה משהו מיוחד במינו.
ואז הגעתי לי"ב, ופתאום כל מה שפחדתי ממנו הולך להתגשם- זהו, נפרדים. נ-פ-ר-ד-י-ם. יש למישהו מושג כמה כואב זה? רק מי שעבר את זה יודע. זה שורף את הלב מכל כיוון שהוא. זה מתסכל ברמות שאי אפשר להכיר. וכאן, אחרי פסטי מיוחד, אני יודעת שמשהו בבית הספר ישתנה. שעכשיו יותר מתמיד יהיו את אלה שיסתכלו עלינו מלמטה. גם אם לא עליי ספציפית, אז על י"בתיות אחרות. ואנחנו? אתן לא באמת יודעות איך אנחנו מסתכלות עליכן, אתן רק משערות. אז אני רוצה לומר לכן שאף אחד לא באמת מתנשא ושאני ילדה רגילה בדיוק כמוכן. את יכולה לדבר איתי רגיל- בדיוק כמו עם כל ילדה אחרת. באמת, אין לכן מה לקנא בנו, כי בתכלס- אנחנו מקנאות בכן…
מוקדש לכל הבנות שמסתכלות על השמיניסטיות מלמטה למעלה….
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
13 תגובות
בתור יודבתית אני לא מרגישה מעמד מיוחד מלכתחילה, אבל אולי זה שונה מילדה לילדה. מה שכן לגבי הקנאה- זה אחד הדברים הקשים, להפרד פתאום מכל מה שהתרגלת אליו, מהחברות, מהבצפר, מהכל… זה ממש ממש קשה! לא לקנא בנו! מי שכאן מכיתה י'א ומטה- תנצלי את הזמן! גם אם קשה לך במבחנים ובלימודים ואת מרגישה מיואשת, תזכרי לנצל את הזמן הזה שלא יחזור ולהנות ממנו!!?
מזדהה בטירוף!!!!!!
בתור אחת שסיימה שנה שעברה ומקנאה באיזשהו מקום בבנות שבתיכון, בכל האווירה וההווי… כיף ברמות תיכוניסטיות נצלו!!!!
ובאמת שלא הרגשתי מתנשאת או משהו כזה
את כותבת מטורף. וואוו.
ממה שאני הבנתי.. העניין של ההתנשאות לא בא מכיוון הבנות של יב.
זה בא מהבנות הקטנות יותר.
מכירה מקרוב. משני הכיוונים?
תכלס חחח
באלי להגיע לי'ב כברר
הרגע הוסבר שלא ממש כדאי לך?
יש בנות כנראה שאוהבות להפרד:)
הן פשוט עדיין לא חוו את זה
איזה כתיבה מהממת!!!
דווקא אצלינו היודבתיות נחמדות…
כשהייתי טטית אז באמת הסתכלתי עליהן כגדולות..אבל אחרי שנה זה כבר לא ככה?
בהצלחה לכן יודבתיות❤️
דייי איזה חמודה את:)
ואני יאלפית שממש מפחדת אפילו מהרגע שאני יסיים את יא ואז יב ונגמר פשוט הבצפרררר הצילווו זה קרובבבב:O
וזה כלכך נכון שאתם סהכ בנות חמודות…כי תכלס הכרתי את היבתיות רק השנה שתכלס הם היו אצלנו בבצפר כל השנים וזה חבל שלא היה לנו קשר כל הזמן אלא רק השנה…קיצרר תנצלו את הבצפר ושאנחנו נדאג להכיר אותכם;);)