תפריט
…
פַּעַם הָיִיתִי כֹּתֶל.
עָלַי הָיוּ מַשְׁעִינִים כָּתֵף
וְיָד, וּפָנִים
כֻּלִּי רִחוּפֵי נְתִינָה
שֶׁל יוֹנִים
לְהַפְקִיד בִּי לִבָּם
אֲנָשִׁים מוּכָנִים
מְלַאי אֶמְפַּתְיָה מֻצָּע, וְכֻלָּם
קוֹנִים
סוֹפֶגֶת צַלְּקוֹת-אֲחֵרִים
בְּלִי סִימָנִים
סוֹחֶבֶת הַכֹּל בְּגַב זָקוּף
עָמוּס לְבֵנִים
יָם דְּמָעוֹת לְיָדִי זוֹלְגוֹת,
שׂוֹרְפוֹת כְּסַכִּינִים
מַקְשִׁיבָה לַדְּמָמָה הַשְּׁקֵטָה
שֶׁל אֵין-הָאוֹנִים
מְחַבֶּקֶת, תּוֹמֶכֶת, מְכִילָה הַכֹּל
כֻּלָּם מֻזְמָנִים
דּוֹחֶקֶת כָּל מָה שֶׁלִּי לֹא נֹחַ
הָרְגָשׁוֹת יְשֵׁנִים
רַק יוֹדַעַת לְהַקְשִׁיב, וְלֹא לְדַבֵּר
שָׁנִים עַל שָׁנִים
חֲזָקָה, יַצִּיבָה, חֲסוֹנָה
קִיר אֲבָנִים.
פַּעַם הָיִיתִי כֹּתֶל.
וְהַיּוֹם
אֵינֶנִּי כְּבָר
כִּי קָרְסוּ בִּי חוֹמוֹת מִגְדָּלַי
וְלִבִּי
הוּא נִשְׁבָּר
כִּי הֶעֱמִיסוּ אֲלָפִים עָלָי
וְחֹזֶק
כְּבָר אֵין בִּי
לָשֵׂאת אֶת הַכֹּל
אָז קָרַסְתִּי, וְכֹתֶל
אֵינֶנִּי
הָחֵל מֵאֶתְמוֹל.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
16 תגובות
אין לי מילים לתאר כמה שאהבתי!
מושלם.
וואוו עצובבבבב….
את כותבת מיוחדדדד
מַקְשִׁיבָה לַדְּמָמָה הַשְּׁקֵטָה
שֶׁל אֵין-הָאוֹנִים
עכשיו תורך
לפרוק אבנים.
יש לי סחרחורת..
את.. את קרסת.. ו.. הלב שלך.. הוא שרד?
והקיר.. הוא כל כך.. כל כך..
אני לא יודעת כלום. רק שאני רוצה לדבר איתך. ממש.
רק לשאול אם זה באמת כל כך רע.. ואיך אפשר, ואם זה נכון, להפסיק להיות קיר לאנשים שצריכים אותו..
רק רציתי לשאול אם עדיין.. חיים..
אני אולי לא מי שהתכוונת אליה. אבל גם אני רוצה לענות.
אפשר?
עדיין חיים. אני בטוחה. למרות שהכל רועד ומסתחרר, למרות שזה ריק ושורף בלב.
אבל החיים ממשיכים, וממשיכים לחיות.
בטוח.
יש כאן אולי כאלה עם ניסיון רב יותר בתחום מאשר אני?..
תודה נשמה אחת..
אני פשוט לא יודעת…מפחדת שרגשית, לשני הצדדים יהיה קשה לחיות. לי עם התחושה שעזבתי והדאגה.. ולצד השני פשוט.. לבד. אני יודעת שאני לא אלוקים, ובכל זאת.. אני אוהבת את האנשים האלו.
"רק לשאול אם זה באמת כל כך רע.. ואיך אפשר, ואם זה נכון, להפסיק להיות קיר לאנשים שצריכים אותו.."
אני מטולטלת כל כך..
אפשר. אפשר, נקודה. אפשר.
אל תעזבי בבום.
לאט לאט.. גבולות.. לנסות ולטעות וליפול ולקום ולהצליח בסוף..
אני. הייתי אחת מאלה.
ואת. באמת שנתת את כולך.
וידעת. שזה יקרה לך יום אחד. ותקרסי באמת. ולא רק ליומיים.
והיו. שאמרו לך להפסיק. וידעת אולי הם צודקים. והעדפת להמשיך לתת. כי זה היה מפחיד. לפגוש מתחת הכל את… עצמך.
זה לא את כנראה…. או שפיתחת בתקופה האחרונה שאנחנו כבר לא "ביחד" כשרון כתיבה מטורף שכזה. והוא לא ידוע לי….
אולי זה את אולי לא. אבל בטוחה שאם הייתי שולחת את השיר הזה למי שאני מכירה. היא תזדהה. עם כל כל כל מילה.
אוווווו וווווו צ כואב.
זה מה שטוב לך. מה שיעשה לך טוב.
אבל תחזרי. צריכים אותך.
אני לא השואלת אבל מזדהה עם כל מילה.
גם אני הייתי כותל. גם אני קרסתי.
(ואגב יש לך כישרון כתיבה מהממם!!!! :))
אבל אני דווקא חייבת להגיב לתגובה… שלך.
לא, אני לא יודעת אם אני יחזור. אני יודעת שצריכים אותי. אבל יותר מכל – אני צריכה את עצמי. ונכון, זה קשה לפגוש את עצמך בסוף… אבל אם אני אי פעם "יחזור" זה יהיה בצורה כ"כ אחרת!!! זה מה שבטוח.
זה יהיה אחרי שאני ייתן לעצמי הפסקה, אחרי שאני יטען מבפנים ובאמת, ויהיה לי כוח להמשיך לתת כוח. (ולא רק להמשיך כאילו לתת כוח מבחוץ כשבפנים את מרוקנת עד כאב…). אחרי שאני ילמד איך עושים את זה בצורה הנכונה, ילמד איך לדאוג לעצמי ולכוח שלי קודם, איך לאזן בין שתיהם. אולי, אולי אז אני יחזור…
כי בסופו של דבר אני מקבלת מההקשבה יותר ממה שאתן מקבלות מלפרוק.
וכן, אני גם מתגעגעת לזמנים האלו לפעמים.
יודעת שמה שאני נותנת עכשיו לעצמי בסופו של דבר גם יחזור אליכן… ובינתיים – חייך קודמים.
אוהבת ומתגעגעת ❤❤❤
Phoenix, את חכמה.
וצודקת כל כך.
(כבר לא מדברת על ההזדהות עם מה שכתבת..)
את.. יכולה אולי לכתוב על זה עוד קצת?
איך זה מהצד שלך?
זה מושלם. כפשוטו. כל כך יפה, טהור ועצוב.
ים שלם של דמעות, בקשות, תחינות, תפילות מובילות אל ירושלים.
את אולי מרגישה כמו כותל,
כזה שכולם נצמדים אליו גם כשהוא לא חפץ בכך,
אבל כואב לא פחות להיות קיר
שאף אחד לא מכיר.
אפרפר ובודד.
אוף
עצוב לי בלב.
ואת רגישה ומיוחדת
שתדעי.
❤
לא יודעת אם מישהי תראה את התגובה הזו מתי שהוא, אם בכלל. אבל מאוד חשוב לי להגיב.
אני גם בן אדם כזה, של כותל. במלוא המשמעות של המילה. כולן מגיעות אלי, פורקות, מדברות. ואני מקשיבה, מייעצת. ובאמת שמכל הלב.
עד שמשהו התפקשש, קלטתי שהלב שלי לא עומד בעומס, בצרות של אחרות. במיוחד שהן הסכימו לעצמן לספר לי הכל, כולל דברים הזויים שילדה לא צריכה לשמוע.
היו לי לילות קשים. אני ילדה רגישה מאוד, ועשו לי סחיטה רגשית. ניצלו אותי. וכשגיליתי את זה, התמימות שלי התנפצה.
אבל לא הפסקתי להיות כותל וזה עצוב. כי כותל יש רק אחד, והוא הכותל המערבי. לא אנשים, בטח שלא נערות בקושי ילדות.
קחי לך סימן, כשאת מרגישה פסיכולוגית של הילדה, אבל באמת כנראה שמשהו כאן לא תקין ואת צריכה לעזוב, להעביר את האחריות והטיפול למישהו מבוגר יותר.
אני יודעת כמה זה קשה ושורף, והיו מקרים שבנות איימו עלי שאסור לי להעביר הלאה. ובכיתי והעברתי. חלק מדברות איתי, מודות. חלק לא, לא מסכימות אפילו להסתכל עלי. אבל אני יודעת שעשיתי את הדבר הנכון.
*למישהי שכתבה תחזרי, אנחנו צריכים אותך. הלוואי שהיה לי לאן לחזור, אני עדיין במצב הזה. נלחמת על עצמי, לא להדרדר ולהקשיב לדברים שאסור לי. גם אם הילדה בוכה לי שאני היחידה שיש לה בעולם ודוחקת אותי לקיר.
ולא, אני מבקשת מבנות שבמצב שלי, אל תחזרו. קודם כל תחזירו את עצמכן לשפיות. אחר כך, תקשיבו, תהיו, אבל במידה.
אל תתפתו, מניסיון כואב.
אני אשמח שתעלו את התגובה על אף האריכות. היא חשובה.
ראיתי, הזדהיתי, החכמתי.
תודה לך.
ראיתי גם.
הנהנתי עם כל מילה, וכאב לי עם כל מילה.
מטאור, את חכמה.
ואת חזקה, וגיבורה כל כך. את תצליחי.
את תצליחי.