תפריט
והצלתי
הרובד הראשון הוא פשוט ביותר, כמי שתיארתי בהתחלה, העולם הזה לא נורמלי לא שפוי, הרע שולט, לאנשים רע מאוד.
לא משנה כמה שמחות יהיו, תמיד יתלו מודעות אבל ברחובות.
הרע שולט, הסיטרא אחרא נמצא כאן, מורגש, מטמא אפילו את האוויר.
יש עוני, יש כאב, יש מחלות, יש מוות, ואף אחד מהם לא עושה טוב ושמח לשום אדם.
נכון, יש גם טוב שכולל את התורה, אבל נשמותיי, זה לא מספיק. זה לא.
המשיח יעביר את כל זה. בג"צ יפסיק להכיר בגיור רפורמי, הר הרצל יצמיח פרחים ולא מצבות, פצצות ישארו סלנגים, חרבות ישמשו כאתים, אפילו האירנים יהיו נחמדים פתאום.
בתיי החולים ישמשו רק ללידות, נבין את מה שאנחנו לומדים סוף סוף. יהיה טוב, טוב כזה שאין לנו מושג בו, שהרי מי מאיתנו חוותה טוב כזה אמיתי שיודעת לנסות להסביר לבהמות שלנו כמה טוב יהיה במשיח?
אף אחת.
אבל אם איכפת לך מהעולם, קשה לך לראות סבל, קנאה ותחרות, המשיח יפתור את כל אלו והעולם יהיה יפה הרבה יותר.
אז עכשיו נעבוד קשה, נוותר, נלחם, כדי להבטיח לנו עולם טוב יותר, טהור יותר.
עולם מושלם.
**
הנקודה השנייה משמעותית קצת יותר, למי שכבר מכיר ואוהב את אלוקים.
אנחנו רוצים משיח כי אנחנו עכשיו בגלות.
ולמה הגלות מפריעה לנו?
א. כי אין בית המקדש.
ב. כתוצאה ישירה, אין אפשרות לקיים את כל המצוות, תחשבו, מתוך 248 מצוות עשה, יש באפשרותנו לקיים רק 87!
ליהודי זה אמור להפריע, ליהודי זה אמור לנגוע שאין לו אפשרות לקיים את המצוות בשלמותם!
אם המצוות הן החבל להתקשר עם הקב"ה, במצב גלותי כמו היום, אי אפשר לקיים את כל המצוות ולהיות קשור חזק חזק להקב"ה. זה נורא, אין קורבן פסח, אין שמחת בית השואבה, אין קורבן התמיד, אין סנהדרין.
זה עצוב, מצב כזה של גלות אמור להוציא אותנו מהריבוע לרצות משיח, לדרוש את ביהמ"ק כאן למטה.
ואז, בימות המשיח, הגאולה יהיה הרבה יותר טוב.
תחשבו את זה, כל החברות נפגשות בשער יפו עם הכבש לקורבן פסח, בית המקדש השלישי, זה גורם לי להשתנק. דמיינו מקרני ענק שעומדים בעזרה, שמוקרן עליהם עכשיו הקטרת הקטורת לדוגמא.
נראה לי אני מתחילה לרצות.
**
יש רובד יותר עמוק, הרובד השלישי.
מתוך שלוש עשרה העיקריים, הרמב"ם מונה את האמונה בגאולה, ואם זה אחד מהעיקרים, צריך להיות פה משהו עמוק יותר, משהו כזה משמעותי בגאולה שהופך אותה לעיקר – למשהו קריטי.
מה כל כך קריטי בגאולה?
בעצם הפסוק האחת עשרה בשניים עשר הפסוקים עונה לנו בלי להתייפייף.
"וזה כל האדם ותכלית בריאתו ובריאת כל העולמות העליונים והתחתונים להיות לו יתברך דירה זו בתחתונים".
אני לא מקיימת מצווה כי בא לי, לא כי זה מתאים לי, ואפילו לא כדי להתקשר לה'.
אלא כדי לקיים את השליחות שלשמה ירדתי לעולם. לצאת מהמצריים שלי, שתהיה לי גאולה פרטית שתגרור גאולה כללית. להעלות את הנפש הבהמית שלי לקדושה, להפוך את החושך לאור, ולעשות לו יתברך דירה, מקום בו הקב"ה ירגיש בבית.
ואיפה הוא ירגיש בבית?
בבית שאני יבנה לו בתוך הבוץ של העולם הזה
כל העולם נברא בשביל זה. אני, את, הגוף שלי, העולם, וגם חסידות חב"ד, הכל כדי להביא לביאת המשיח, שהם מטרת הבריאה.
לכן, בלי המשיח, אין משמעות לעולם הזה בכלל, שהרי המשיח הוא הכל, אנחנו עכשיו באיזה תחנת דלק בדרך ליעד.
זה לא עיקר הטיול.
בלי המשיח, אין קטע לקיום מצוות, שכל עניינם הוא לגלות אלוקות כאן למטה.
הגאולה היא היעוד של הכל, של הקרבות, של הקורבנות, שאלמלא היא אין קטע לכל העולם הצבעוני הזה שאלוקים ברא.
זה כמו טייס שיתלהב כל כך מהמערכות החדישות של המטוס קרב שלו, מרוב התלהבות הוא ישכח את יעד הטיסה.
לא נשמות, אנחנו חייבות להבין את זה, האמת היא פשוט שיהיה גילוי אלוקות, לכן כל כך קריטי הגאולה, שבליעדה אין לעולם שלנו משמעות.
לכן צריך לרצות משיח, שהעולם סוף סוף יגיע ליעודו.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
