על השולחן

המרכיבים של החיים

התחשק לי היום לשבת ולכתוב.
לכתוב על הטוב,
לכתוב על הרע,
על מה שביניהם,
על זה שיש לנו בחירה,
אפשרות להחליט בין טפל לתכלית,
בין מטרה לסתם דרך שמתבזבזת על שטות וחבל.
כי החיים קצרים אז צריך לנצל.
וואלה זה לא קל..
לא קל ללכת הרחוב עם תחושה של על הפנים, לראות מסכנים,
אנשים קשי יום,
בלי להזדהות ולהרגיש קצת איום
על זה שלך קצת טוב, ולמה לו רע?
ולמה למען ה' יש אנשים בלי דירה,
וגם אם יש דירה חסר להם בית, ז"א חום, אהבה,
יד תומכת ועזרה מהסביבה.
ואז עולות מחשבות של איך אני יכול לעזור
ומי אני בכלל?
אדם קטן, עם קצת תכונות, חיסרון, מעלה, התהפך לי הסדר,
משהו שאתמול לא הסכמתי לעצמי היום הפך לבסדר,
יש לי מלחמה בין אני לעצמי.
מצחיק, מה יש לי פיצול? וואלה כן.
נעים מאד רע אני טוב,
אהלן טוב אני רע,
והנה המשחק מתחיל…….
**
כן, המשחק כוחות הזה בעולם לא נגמר. ואצלי, הקטנה, הוא רק בחיתוליו. כל יום שומעים על עוד מקרה, כל יום יש לי עוד נפילה ואם נשווה ביניהם זה בכלל לא כוחות!
הרע עולה על הטוב מכל זווית אפשרית. כמעט מכל זווית אפשרית כי אז מגיע אדמוה"ז ומצהיר ש"אין רע יורד מלמעלה והכל טוב".
אני שומעת את המילים האלה ומתעוררת בי התקוממות מאד גדולה.
איך?? איך זה ייתכן שעם כל הפיגועים, המלחמות, המחלות, השיימינג, החרמים, בין אדם לחברו, בין אדם למקום, עבירות, הפללות התעללויות בחסרי ישע, שחיתויות, התדרדרות של האנושות לשפל שלדעתי הרבה זמן לא היה, הן מבחינה גשמית אבל במיוחד מבחינה רוחנית שלא כדאי להרחיב על כך…
ואם כבר מדברים אז מצבי הרוחני לא אי אי אי, אפ אנד דאון בלי סוף וזה כבר מגיע לייאוש שמביא לרפיון ידיים ואני שומעת בתוך הראש ביפפפ ורואה את היד של הרע מונפת באוויר, בעיני רוחי הוא ניצח וביי לחיים הטובים.
ושוב מהדהד לי בראש המשפט, ומצטרפים עוד ציטוטים כשבינהם נשמע עמום הפסוק
"ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב את המוות ואת הרע.. ובחרת בחיים"
חיים הם בחירה. כל המרכיבים של החיים נמצאים לנו על השולחן, מול העיניים, ואנחנו צריכים לדעת במה לבחור, על מה להסתכל, על מה לשים דגש.
להפוך לימון ללימונדה, לדעת שכל ירידה היא עלייה, להביט על כל שקיעה כזריחה כן כן, זה, ועוד מלא קלישאות שעוברות ליד האוזן שבגלל שהן קלישאות מעבירים אותן הלאה,
אבל יש בזה אמת, אמת שחוקה אמנם שנאמרה כבר כל כך הרבה פעמים ודהתה ובלתה עד שלא מזהים שזו אמת עם משמעות אבל זו אמת.
אממה? לנו לא קל לקחת את זה לידיים כי לעלות זה מאמץ, לסחוט את הטוב זה עבודה ובני האדם מעדיפים חיים קלים.
השבוע נשלח אליי סרטון בווצאפ שבו שני ילדים, שחקנים עומדים בחנות צעצועים ומדברים ביניהם על כך שלילדה יש יום הולדת ולילד היותר גדול אין כסף לקנות לה מתנה למרות שהיא ממש מתחננת. הסיטואציה בולטת מאד, הם לא לוחשים ובכל זאת הרבה אנשים עוברים ליד, מקשיבים אפילו, אבל ממשיכים ללכת. חוץ מזוג אחד עם ילד קטן שמחליטים לקנות לילדה את הצעצוע. כן, זה מבוים, וזה רק צעצוע אבל הזוג הזה באמת בחר בעשיית מעשה של נתינה ומשמעות, הם לקחו את המקרה ונתנו את הטוב שהיה להם לתת באותו רגע וזה כל כך מרגש. מגלה לנו שיש תקווה יש טוב בזכות אנשים טובים באמצע הדרך. בזכות מעשים טובים שבונים את הדרך.
החיים הופכים לטובים כשעובדים על כך שיהיו טובים. למאמץ יש ערך בלתי יתואר לעומת חוסר עשייה, כי המאמץ מביא לטוב והבטלה מביאה לרע.
הדגש הוא על כך שמה שאני עושה זה מה שאני רואה, ואם הבחירה שלי היא לעשות כמה שיותר טוב הכל יהפוך לי ליותר טוב. באמת יקפוץ לי מול העיניים כל הסיבות והתוצאות החיוביות שיש בחיים כי אני בחרתי בחיים האלה וזה מה שגורם להם להיות כאלה.
ולא צריך לנסות להציל את האנושות מפני הסכנה של החור באוזון. שריון טוב בנוי משכבות של קשקשים קטנים. לכן העניין הוא לבנות זוויות הסתכלות שונות, טובות יותר שמאירות על המקרים באור חדש על ידי מעשים קטנים.
בכתיבת מילים אלו אני יושבת בבית עם חום, וירוס ממש לא נעים
בזכותו לא הלכתי היום לעבודה. ברוך ה'?