אולי ככה זה אמור להיות.
יש לי חברה, עולה חדשה. הגיעה אלינו לפני שנה בערך.
ההורים שלה היו שליחים בחו"ל.
היא מתוקה, מידות טובות, לב ענק.
היא ממש צדיקה, קוראת ספרי רבנים, ואני מדברת גם על ספרי מוסר או ספרים על התשובה להנאתה.
היא באמת נהנת מלקרוא תהילים, מלהתפלל.
היא מאוהבת בתנ"ך.
היא קצת שונה ממני, אתן מבינות.
לטובה.
אחרת כזאת.
מה שמפריע לי לא מפריע לה, יש התמודדויות שלא ינסו אפילו להתמודד מולה. אין להן סיכוי.
אני לא מקנאה.
אולי היו יש בה דברים שהייתי רוצה לעצמי, (קנאת סופרים זה טוב) אבל בכללי אני חושבת שדווקא איך שאני והמצב שלי הוא מה שבונה אותי.
אבל עזבו. לא על זה באתי לכתוב.
באתי לכתוב על תובנה שלי.
לפעמים אני מסתכלת עליה, או על עוד ילדה שאני מכירה (שהיא קוראת רק ספרות חרדית, לא רואה סרטים, ממש צדיקה, באמת, לא רק טכנית. הדעות שלה מאד מושפעות מהתורה ומההלכה) ואני חושבת לי:
אולי ככה היינו אמורות כולנו להיות?
לפני שנחשפנו?
שהתלכלכנו?
שהתחלנו להתמודד עם כל הניסיונות בעולם הזה?
שנפלנו? שכאבנו?
מבינות?
לפעמים אני חושבת שכולנו היינו יכולות להיות ככה, אם העולם הזה לא היה "משחית" אותנו. ומצלק.
אני מקווה שהבנתן למה אני מתכוונת.
לפעמים אני יכולה לחשוב שזה לא הוגן (וכאן מגיעה לפעמים קנאה, אבל היא מסתלקת.)
למה אני לא מסוגלת להיות כזאת?
למה קשה לי להתחבר למילים של תפילה? לאהוב תהילים?
להפסיק ליפול במחשב וסרטים?
אבל,
אם זה היה רצון ה', כולנו היינו כמו חברה שלי.
אולי ה' רוצה דווקא את המילים שאני ממלמלת, דווקא את ההתגברויות הקטנות, לסגור מחשב כמה דקות לפני שעה מסויימת, לא לכתוב תגובות כל הזמן. אולי…
אני חושבת שאנחנו לא מצריכות לחיות ממחשבה של "אוף, איזה באסה. יכולתי להיות כמו —— אם לא—" זה סתם מוריד והרבה פעמים גם לא נכון.
אבל אולי כן חשוב לפעמים להסתכל על האנשים האלו, החברות האלו, שרוחנית – משיגות אותך.
להבין קצת, לאן אפשר להגיע, לאן יש לי לשאוף.
אבל בדרך, להעריך את עצמי, גם זה מותר, על הדברים שאיתם אני מתמודדת.
להפסיק לבקר את עצמי, לפצוע.
להבין שאני מתמודדת, וזה מה שחשוב.
חברה אהובה וצדיקה שלי.
אוהבת אותך.
יש דברים בך שהייתי רוצה.
יש דברים שאני שמחה ללמוד ממך.
אבל בכללי, טוב לי
להיות
פשוט אני.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
18 תגובות
פוסט מהמם, ישבתי מכווצת עד לסוף, תכלס צדקת ממש!
כי הן לא התלכלכו ולא יודעות מה זה לקום, מי שקמה היא ראויה להערכה, אבל.. גם הן..!
טובב בהצלחות לנו?
יואו, את נשמה מהממת.
מסכימה עם התובנות המדהימות שלך לגמרי.
באמת אמור ליהות לך טוב !!
בדרך שתבחרי.
גם אם זו לא הדרך בה בחרה החברה שלך,
אבל לעלות אנחנו תמיד יכולות… וזה לא רע?
זה חזק ממש, והכי נכון שיש.
אני בטוחה שאלוקים לא רוצה צבא של רובוטים, והוא אוהב כל ילדה וילד שלו, על המיקום שלו ועל העבודה שלו ביחס אליו, בלי שום קשר לאף אחד אחר.
אהבתי את הפוסט הזה נורא.
וואווו איך שאהבתי את הסוף!!❤️
מבינה אותך. ממש.
הלוואי אם היתה לי תשובה לזה.
פוסט מדהים!
את כותבת מאוד בוגר,
כיף לקרוא.
פאזל את מהמת❤
כל אחד קיבל את התיק שלו.
וכל אחד צריך להסתכל אך ורק על שלו ולנסות ליפות אותו.
ואוו! איזה תובנות מדהימות. את כלכך צודקת.
ממש אבל ממש אהבתי את הפוסט הזה!!
באמת ככה הייתי אמורה להיות
אם לא הייתי מכניסה את עצמי כמו דבילית לניסיון.
ואחר כך מנסה לצאת ממנו( לפחות היה לי שכל ואומץ לקום. ולא להמשיך לעשות שטויות)
הכי חכם -זה פשוט לא להכניס את עצמנו לנסיונות מלכתכילה.
לא להכניס את עצמנו למקומות שמועדים לנפילה.
כמו סרטים ושירים -שרואים כמה אנשים נפלו מזה ושזה גרם להם לירידה ביראת שמיים.
סרטים זה דבר שמועד לנפילה.מועד!
ואין דבר יותר חשוב בחיים מאשר הקשר עם הקב’’ה וקיום רצונו .וסרטים לא מוסיפים ביראת שמיים, להפך.
ולכן הכי טוב לעשות חסימה- שחוסמת.
ולא להכנס למקום, שמזמן ומועד לנפילות וניסיונות.
ואכן החברה שלך היא מודל לדוגמה ולחיקוי, ולא רק שצריך לשאוף להיות כמוה, אלא צריך גם להתאמץ להיות כמוה.
וכל התקדמות קטנה היא נהדרת.
אוי כתבת אותי כל כך טוב!
גמאני מתפתה הרבה לדברים, וקשה לי עם דברים אחרים.
אבל העולם הזה הוא עבודה, וכנראה שלחברה שלך גם יש עבודה, רק בתחומים אחרים. אולי למשל קשה לה עם ההורים? או עם כל דבר אחר בחיים.
לא נולדנו מושלמים, וזה תכלית השלמות.
בהצלחה לך עם העבודה הפנימית שלך, ושתצליחי להתגבר על דברים שאת לא רוצה לגעת בהם.
אוהבת אותך?
בא לי בזמן תודה!
וואי את קצת מזכירה לי את עצמי עם התובנה הזו..
גם אני מסתכלת ככה על דברים..
אהבתי את הפוסט הזה, הוא היה פשוט וחזקק.
מחכה לעוד תובנות ממך!
ואוו פאזל כל כך יפה ונכון!
אבל, אני רוצה להדגיש משהו.. גם לבנות ה'צדיקות' יש ניסיונות, אולי לא כמו הנסיונות שלך אבל גם להן יש.
תודה על התגובות המתוקות, אני ממש קוראת הכל ומתחמם לי הלב!
רציתי להדגיש, גיליתי שלפני כמה שנים הייתה פה עוד פאזל באתר – אז זה לא אני, בכלל לא חשבתי אפילו שקראו ככה למישהי (אחח, אני חשבתי שזה שם מקורי שלי! נו טוב) אז אין ביננו קשר!
אממ… אני לא לגמרי כמו אותה אחת אבל יש לי בקשה.
בבקשה בבקשה, תדעו שגם אני בן אדם וגם לי יש התמודדיות אולי ברף יותר גבוה אבל הם קיימות!!
תבינו שאם נראה לכם זאתי וואי 12 זה הכי מאוחר בשבילה להתפלל שחרית אבל תבינו ש12 זה גם די מאוחר והיא צריכה להתמודד מול זה
תבינו שאתם רבות עם עצמכם ב2 בלילה לסגור את המחשב אז היא פשוט מתמודדת ב11:30 שכבר כולם ישנים סביבה.
תבינו שאם מישהי ברור לה שהיא כל יום מתפללת את כל התפילה לא בטוח שהתפילה שלה היא לא כזאת שלא לגמרי ברורות המילים בכלל. שלא לדבר על הכוונה.
תבינו שאם הבת הזאת אין לה עבודות באיחור בבי"ס זה לא אומר שהיא מקשיבה לשיעורים מאה אחוז
זה שיש שמגדירים אותי בוגרת לגילי לא אומר שאין לי עוד לאן להתבגר.
ודי תפסיקו אנשים בבקשה! תפסיקו להספיד אותי כי אני חיה וזה אומר שעדין יש לי לאן להתקדם! עד כאן נאומי להיום:)
יקירתי,
זה המחיר.
לגדול בתוך קהילה פרוצה שלא יודעת לומר "לא" – זה לא עולה חינם.
צר לי, אבל זה מה שעובר על כולנו, כשאנחנו קופצות לסיבוב ברבי עקיבא. זה מתחיל בזילזול, ממשיך בהלם, ונגמר בקנאה.
אבל זה לא חייב להמשיך ככה. לא אם תחליטי אחרת.
הממ מוזר, דווקא אומרים לא והרבה, לא אהבתי את ההכללה, ממש לא.
גם אני חשבתי על התובנה הזאת מתישהו השבוע. מהמם, באמת, ונכון ממש. הכתיבה שלך מושלמת!!