סיפורה של שליחות/13

שבת של שליחות

לפרק הקודם לחצי כאן

קיץ. היא נמצאת בעיצומה של נופש לאמהות וילדים שאינם שומרי מצוות לעת עתה, כשהיא בתפקיד האחראית על התכנית לילדים.
דקות אחדות לפני סעודת השבת, ניגשת אליה ילדה מתוקה בת ארבע העונה לשם 'אנז'ליקה', מצביעה על הבובה שבידיה. "את יודעת מהו שמה היהודי של הבובה?" היא שואלת, מצביעה על הבובה שבידיה. "מה?" שואלת השליחה הצעירה בסקרנות. "חני" היא עונה לה באושר "אני חני, והיא חני." מוסיפה בהגיון ואפילו לא מתארת לעצמה לאיזו התרגשות היא גורמת.

בשביל שתבינו את ההתרגשות, אסביר לכן שבאותה השבת לקחה אחת האמהות וכמה בנות שמות יהודיים לעצמם, ועל כן החליטה הילדה לתת גם לבובה שם יהודי.

אנז'ליקה מצטרפת לעוד כחמישים ילדים הנמצאים בקעמפ, כאשר אצל חלקם זוהי הפעם היחידה בשנה בה הם סופגים טיפת יהדות.

השבת בקעמפ הייתה ב"ה מדהימה ומלווה בהמון סיעתא דשמיא! החל מבובה שקיבלה שם יהודי 😉 וכלה בחניכה שאמרה לסבתא שלה, שהגיעה איתה לקעמפ, בשיחת אגב שהיא אף פעם לא לבד, כי ה' תמיד איתה.

לשמוע את הילדים התמימים האלה ולא להאמין כמה שכל דבר קטן שאנחנו אומרים להם חודר, ונשרש, ומעורר את הנשמה.

"אדין, אדין אונאס בוג…" השירה מתנהלת בעוצמה, כשהשליחה הצעירה שרה ולא יכולה להירגע מהמראה של עשרות האמהות וילדיהם, אשר חלקם בקושי יודעים מהי שבת, שרים בכל הכוח "אחד אלוקינו". הנשמה היהודית מתעוררת, הניצוץ נדלק, ומצד אחד, פשוט מתחשק לה לבכות מהתרגשות, אבל מצד שני, צריך לעבור לשיר הבא…

היא יושבת בין כל האמהות וילדים ויחד איתם צופה בהצגה שלפניהם. בנות במכנסיים, בנים שראשם לא זוכה להתכסות הרבה בכיפה, ואימהות הנשואות לגויים…יחד הציגו לפני כולם סיפור מופת מהבעל שם טוב בביומה של אחת מבנות הקהילה… רגע של נחת… 🙂
ב"ה. ימי הקעמפ חולפים, ועם כל יום מחדש, זוכה השליחה לראות במוחש איך שכל דבר משפיע ופועל. כמו זוג חברות שרצו לשחק איזה משחק והיו צריכים קצב מסוים, אז אחת הציעה שיגידו את הפסוק שמע ישראל וזה יעזור לקצב… לא בשביל להראות שהיא יודעת, ולא מתוך משהו שהיא גדלה עליו.. פשוט עוד ניצוץ קטן שהאיר את הנשמה.
שנזכה להמשיך להאיר עוד הרבה ניצוצות כאלה עד לבוא הגאולה!