…
היה היתה גוזלית קטנה ציפצף שמה.
ציפציף אהבה לצאת מהקן. להתעופף עם חברות להריח פרחים ולפגוש פרפרים.
ציפציף היתה הגוזלית הכי שמחה שהכרתי!
תמיד חייכה, הייתה מוקפת חברות וצחקה לבלי סוף.
לילה אחד חשוך היה גשום וסוער. משפחתה של ציפציף יצאו למצוא מחסה לחורף הארוך. וציפציף נשארה לבד בקן מצונפת בפינה, בודדה מאד…
ואז… הוא הגיע!
שחור גדול ופחיד. עם שיניים בוהקות וחדות.
ניגש אליה, נגס בה בחזקה ועף…
ציפציף נשארה פצועה, כאובה ועצובה מאד.
כשחזרה משפחתה של ציפציף היא הסתירה את הפציעה. גם למחרת בבוקר כשעפה עם חברות שלה בגינות בסביבה.
לא סיפרה לאף אחד.
המשיכה לחייך ולצחוק כרגיל למרות שהלב שלה היה מרוסס ופצוע…
אפחד אחד לא ידע, הבין והרגיש.
אף אחד לא היה שם
בשבילה…
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
9 תגובות
וואו,
מזדהה.
כל אחת עוברת פגיעה כזאת או אחרת.
את כותבת וואו
הוצאת לי את המילים מהפה
ואולי לא סיפרו לציפציף, אבל היא לא הייתה לבד.
באותו לילה, במקום קצת אחר, ישנה לה עוד ציפור קטנה. וגם אליה הגיע אחד כזה, גדול, מרתיע, ערמומי, שגם ידע להרגיע אותה אחר כך- ונגס, ונגס, ונגס ולא עף. ושוב נגס ולא הרפה.
עד שלילה אחד זה הפסיק. ככה, סתם.
אולי הוא מצא לו ציפור טעימה יותר לנגוס…. לא יודעת.
ואותה ציפור, הייתה כל כך פצועה, שלא נותרה לה שום אופציה אחרת מלבד לבנות את עצמה מחדש. לבד. לגמרי לבד.
ועד היום, מי שיטרח להסתכל עמוק, מעבר לחיוכים והמסכות, ימצא נפש פצועה, מיוסרת.
איך שראיתי את הכותרת נרעדתי.
ועכשיו, אחרי שקראתי, הלב שלי על טורבו. ואין לי מושג מתי הוא ירגע.
שולחת לך מלא חיבוקים!!!
זה באמת באמת קשוח!
ומאחלת לך את כל הטוב!
שכל החיים שלך יהיו מושלמים! יפים ומאירים.
רק שימי עין מתי צריך לפנות לאדם בוגר
עם כל הפגיעות שהולכות היום לא לוקחים סיכון על כלום?
וואו!
הכתיבה שלך מדהימה!!
וכל כך הזדהתי!!
פשוט כואב, וההסתרה הזו..
"לילה אחד היה חשוך, גשום וסוער.
משפחתה של ציפציף יצאו למצוא מחסה לחורף הארוך. וציפציף נשארה לבד בקן מצונפת בפינה, בודדה מאד…
ואז… הוא הגיע!
שחור וגדול, שנראה היה שבא לשמור ולהגן עליה.
והוא ניגש אליה, ובהתחלה רק שמר, ליטף ודאג למלא את בדידותה.
וציפציף התמסרה אליו גם כן..
אך אז, הוא נגס בה בחזקה, עף ונעלם…
ציפציף נשארה פצועה, כאובה ועצובה מאד.
כשחזרה משפחתה של ציפציף היא הסתירה את הפציעה. גם למחרת בבוקר כשעפה עם חברות שלה בגינות בסביבה.
לא סיפרה לאף אחד.
כי מה אשמתם שהיא חשבה שהוא באמת המלאך המושיע??"
מזדהה.
אמלההההההההההההההההההה!
כמה אני מזדהה יאוו אני חושבת שאין כאן בת שלא מזדהה!
אני עברתי כמה וכמה תקופות בחיים שלי לבד!
לא שיתפת אף אחד עד שהרגשתי שזה בלתי אפשרי ושזה פשוט חולשה לא לספר אז…
הלכתי ושיתפתי והרגשתי מלאת אהבה מוגנת ושמורה ופשוט הרגשה שיש שם מישהו שחובש לי את הפצעים ואתי שם עד שהפצע יבליג…
אוהבת אותכן נשמות
זאת הבעיה…
שניסיתי לשתף את אמא שלי…
והיא לא ממש הבינה אותי…
כנראה לא היה לה נעים לדבר על זה…
וזה מה שכואב לי אצל החרדים שאין על זה שיח! ואי אפשר לשתף כלום!!!
היום, אפשר מאד! ויש עוד אנשים בעולם חוץ מאמא! אל תתייאשי!