– – –
שְׁלוּלִיּוֹת חֲלוֹמוֹתַי עוֹד בִּעְבְּעוּ עַל הֶעָפָר
וְשַׁלֶּכֶת תִּקְווֹתַי עוֹד נוֹתְרָה, מִתְפַּצְפֶּצֶת
עַל גַּרְגְּרֶיהָ וַעֲפָרָהּ וְעָלֶיהָ וְחוֹלוֹתֶיהָ שֶׁל הָאֲדָמָה
אַךְ הַחֶלְזוֹנוֹת וְהַצַּבִּים
נָטְשׁוּ מְעַט אֶת הַדְּמָמָה,
הֵעֵזּוּ לְהוֹצִיא רֹאשׁ מִשִּׁרְיוֹן
וְקוֹנְכִיָּה
בְּנֶפֶשׁ נֶחְלֶצֶת,
בְּעַיִן מְמַצְמֶצֶת
וּשְׂפָתַיִם שֶׁנָּעוֹת בְּהַעֲוָיָה
שֶׁמְּדַמָּה, אוּלַי,
מֵעֵין חִיּוּךְ.
– – –
וּפִתְאוֹם מִישֶׁהוּ הִדְלִיק אֶת הָאוֹר
וְחָדַלְתִּי מִלִּבְהוֹת בַּחֲזָרָה בַּצַּלָּקוֹת
(הֵן פּוֹעֲמוֹת, אָמְנָם,
וְטִפֵּשׁ מִי שֶׁחָשַׁב שֶׁמְּאוּם לֹא יַחְזֹר
אַךְ הַצֶּבַע שֶׁלָּהֶן, עִם הַזְּמַן הוּא דּוֹהֶה,
לְאִטּוֹ
וְהַחֹשֶׁךְ הִתְאַמֵּץ,
הוּא כְּבָר הַרְבֵּה פָּחוֹת כֵּהֶה.)
וּפַטִּישׁ גָּדוֹל מָעַךְ אֶת מַסְמְרַי, אֵי שָׁם בְּעֹמֶק גֶּזַע
וְהֵם טָבְעוּ בּוֹ עַד צַוָּאר
רַק רָאשֵׁיהֶם הִמְשִׁיכוּ לְחַיֵּךְ, בְּלַעַג
וּלְהַזְכִּיר אֶת קִיּוּמָם, וְאֶת הַתֵּזָה
אָז לָבַשְׁתִּי לִי חֵרְשׁוּת, בֵּינְתַיִם
פַּרְפָּרִים וְנָהָר וְגַלִּים וְקוֹלוֹת,
וְלַהַג
כְּדֵי לֹא לִשְׁמֹעַ אֶת הַסַּעַר
כִּי מַסְמְרִים, הֲרֵי
אֵינָם שׁוֹתְקִים בַּיַּעַר.
– – –
וְזֶה מִכְּבָר שֶׁהַצְּחִיחוֹת פָּסְקָה לִנְבֹּעַ בְּרִיסֵי לִבִּי
וְהוּא עַצְמוֹ אֵינוֹ רָכוּס עוֹד בָּרוֹכְסָן הַגָּדוֹל
הוּא מְכֻפְתָּר הֵיטֵב,
אָמְנָם,
אֲבָל עֲדַיִן הוּא כָּמֵהַּ
לִהְיוֹת, וּלְהָבִין, וְלָדַעַת, וְלִשְׁאֹל
וּמִי יַבְטִיחַ נִצָּחוֹן
אוֹ יַעֲנִיק אֵיזֶה קָמֵעַ
שֶׁיּוֹם אֶחָד, קָרוֹב
הוּא יַצְלִיחַ
לִגְדֹּל.
– – –
עָמֹק הוּא מִשְׁכָּנָן שֶׁל הַדְּמָעוֹת הָאֲבוּדוֹת
וְלֹא קָשֶׁה לִטְבֹּעַ בְּיָם חֲסַר תַּחְתִּית וְקֵץ
רָחוֹק הוּא מִשְׁכַּן הַזְּאֵבִים הַבּוֹדְדִים
וְאֶפְשָׁר לְהֵאָבֵד גַּם בַּמִּדְבָּר לְיַד הַבַּיִת
וְהַיָּרֵחַ לֹא יִהְיֶה מִי שֶׁיָּפִיג אֶת הַלְּבַד
(וְהוּא אֲפִלּוּ לֹא זָהָב,
אָז מָה אִם הוּא נוֹצֵץ)
וּכְבָר רֹב הַחֶלְזוֹנוֹת הִתְעוֹרְרוּ בְּקוֹנְכִיָּה
וַעֲדַיִן לֹא יָדַעְתִּי לְאָן לָצֵאת
וְאֵיזֶה כִּוּוּן לִבְחֹר לִי בַּשַּׁיִט.
– – –
עִקְבוֹת רַגְלַי כְּבָר טָעֲמוּ אָבָק וְחֹל לָרֹב,
וְהַשְּׁבִילִים מֵאֲחוֹרַי
עֲדַיִן לֹא מְגַלִּים לִי אֶת הַסּוֹף.
עָלִים חוּמִים עֲדַיִן צוֹחֲקִים לְאֵיד מִסְּבִיבִי
אַךְ כֹּל פְּסִיעָה קְטַנָּה,
עֲדַיִן,
רַק מְבִיאָה אוֹתִי יוֹתֵר וְיוֹתֵר קָרוֹב.
וּמְעַט הֵרַמְתִּי אֶת הָרֹאשׁ, בְּשֶׁקֶט
הָלְאָה הַכְּנִיעָה, יֵשׁ לְאָן לִשְׁאֹף
וְנָכוֹן שֶׁבֵּינְתַיִם לֹא הִצְלַחְתִּי לִמְצֹא אֶת הַסֵּפֶר
כִּי אִם בְּקֹשִׁי דַּף בּוֹדֵד שֶׁנָּע בָּרוּחַ
אַךְ הוּא לָחַשׁ לִי, בְּשֶׁקֶט, מַשֶּׁהוּ חָשׁוּב:
חֲבַצָּלוֹת,
אֵינָן הוֹפְכוֹת לְאֵפֶר;
הֵן רַק נוֹבְלוֹת
וְתִפְרַחְנָה שׁוּב.
– – –
לפני כמה ימים, שנה אחרי שכתבתי את השיר הראשון על החבצלות (לאלה שלא זוכרות – בשביל מה ה' ברא תגיות באתר הזה?;)), כתבתי לו שיר-המשך. בסגנון דומה ודי בהקבלה לשיר הראשון.
ונכון, המון זמן לא כתבתי כאן, אני יודעת. המון זמן לא כתבתי שירים באופן כללי..
אבל משום מה, אני חשה עכשיו צורך להעלות לכאן את השיר הזה. מעין 'לסגור' מעגל קטן. סוג של לשתף גם אתכן בהמשך התהליך ההוא.
אז הנה השיר, לפניכן. וגם הוא, כמו הראשון, מרגיש לי די חשוף ואישי, למרות שגם הוא – כמו הראשון – כתוב די חידתי ועטוף בשלל מילים נמלצות ומסתוריות אפילו.
ושוב, כמו בשיר הראשון, אני יותר מאשמח שתכתבו כאן מה שהבנתן ממנו, אילו תחושות עולות מהשיר, מה דעתכן עליו, ו.. באופן כללי, ניתוחים עליו וכולי, כל מה שאתן יודעות שאשמח ממש לקבל;)
תודה!
[אה, והמלצה שלי – לדעתי לפחות, יהיה לכן מובן יותר אם תקראו קודם את השיר הראשון, ותשוו לשיר הנוכחי]
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
9 תגובות
כתוב מהמם, תאורים מיוחדים ממש.
אהבתי!!!!
אפשר קישור לשיר הקודם?
ממ, מוזר, משום מה לא קיבלתי מייל שזה עלה..🤔 השגחה פרטית.
תודה, פאנפיק! שמחה שאהבת(:
בטח, טוב שאת מזכירה לי, רק אחרי ששלחתי את הפוסט חשבתי לי שהיה כדאי שהייתי מצרפת קישור לשיר הקודם. הנה הוא:
https://shutafotbaderech.co.il/our-post/%d7%9b%d7%a9%d7%94%d7%97%d7%91%d7%a6%d7%9c%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%a4%d7%9b%d7%95-%d7%9c%d7%90%d7%a4%d7%a8/
איכשהו, מוצאת את עצמי כמעט דומעת.
אין לי מה לומר כל כך, עכשיו.
אולי יהיה עוד מעט.
רק אגיד שהתרגשתי לראות שם שלך. ומילים.
ממש.
עד כדי כמעט דומעת? וואו..
תודה על האין-מילים, שין.
וגם שהתרגשת, זה משמח אותי;)
אההה.
" וְאֶפְשָׁר לְהֵאָבֵד גַּם בַּמִּדְבָּר לְיַד הַבַּיִת" אייי , זה נגע בי (במיוחד…).
עלו המון תחושות, רגשות, קשה לתמצת….
כשרונית שאת, ממש אהבתי!
זה קצת אאוצ', כן.
תודה שכתבת מה נגע בך, ושראית פה המון תחושות ורגשות..
ותודה, שמחה שאהבת;) ב"ה.
(ואיזו 'אני' את?)
אא.
קלידוסקופ, זה לא מילים.
זה פשוט רגשות שנכתבות מאליהן.
את…את משהו לא רגיל.
ואני… אני רק נרטבת יותר ויותר,
מרגע לרגע.
השם שלך ישר זרק אותי לאסוציאציה של השלכת מהשיר שלי, אז אאוצ' קצת.
ממ..
אפשר לדייק קצת את ההגדרה שלך?
זה לא מילים,
זה פשוט רגשות שנכתבים מאחוריהן.
משהו לא רגיל.. מקווה שבקטע טוב🙃
תודה, בכל אופן.
(הי, ותזהרי לא לטבוע שם בכל הרטיבות. זה לא קשה, כאמור בשיר)
ביקשת כבר מזמן שאקרא, אבל זה קרה רק עכשיו.
קראתי, ועלו בי כל כך הרבה רגשות. רגשות בטעם של פעם כזה, מין מלוח-מתוק מעורבב. אולי קוראים לזה געגוע…
אין לי כח לניתוחים עכשיו, רק רציתי שתדעי שקראתי. שאהבתי, והתחברתי. וש…התגעגעתי.
.