נשמה שלי

איך דברנו שעות…
היי נשמה
מה קורה?
הרבה זמן לא דיברנו, נשמה.
ואני יודעת שעבר עלייך משהו לאחרונה.
אני באמת רוצה לדעת מה.

התגלי לי, נשמה?
או שאת לגמרי נעולה?

נשמה. את כל כולך מציאות של טוב, נכון?
אין סיכוי שהתלכלכת, פליז תגידי לי שנכון.
נשמה , את טהורה, אני רוצה להאמין שכן.
אני רוצה שתאשרי אותי,
בגלל זה בכלל התחלתי לדבר .

או שאולי,
אני צריכה לחבק אותך, נשמה?
אולי אני צריכה לאחד אותך איתי, באחווה?
אולי, אני צריכה
לפצות אותך על מעשיי
על כל דמעותייך, שכנראה הזלת עליי.

אולי,
אני צריכה
לומר לך תודה?
על שעצרת אותי לפעמים מלעשות רע?

נשמה,
למה את שותקת?
למה אינך מדברת?

אני רוצה לשמוע אותך, מבטיחה.
נשמה, בבקשה
רק תגידי לי כבר
מה לעשות אני יכולה
כדי לרצות אותך
לעשותך
שמחה

נשמה, עודך דוממת
האם קבלת על כך הוראה מגבוהה?
לנעול אותך בפני הגוף הזה
המדמם והפצוע?

או שזאת רק את
מן נשמה שותקת
לא מדברת

נשמה
נראה לי שהבנתי
את סודך הנורא

כדי לשמוע אותך
אני צריכה להפציר, נורא.

אך – הנה זה בא
נשמתי, נדמה לי
שזה עתה גילית לי!

את תמיד מעבירה לי
מסרים
רק שהם נאמרים
בלחשושים

תודה
שהגברת את קולך
וגלית לי
סודך

לפי הבנתי המוגבלת
את טהורה ומיוחדת
אצילית ומרוממת

אני צריכה לשמור עלייך
נשמה
שתשארי כך
עד בוא הגאולה
את תעזרי לי במסע , תהיי לי לחברה
נכון,
נשמה?