משחררת אחיזה.

שוב עוד לילה,
ואיתו עוד יום,
שוב הייאוש,
מכה בי עד הלום.

חזר הרצון להיעלם,
ואיתו הבכי,
מנסה לקום להשתקם,
מקבלת עוד סטירה על הלחי.

רגע של היי,
ואז המפולת,
שוב מאניה שמפניה,
נשארתי רק עם סחרחורת.

בוכה מקיר אל קיר,
ואין תקרה לכאב,
שוב כאבים כל לילה,
מחזיקה מכווצת את הלב.

כואב להוציא נשימה,
ואני רק מתייאשת,
רוצה לקבור את עצמי כל דקה,
המפולת אותי כובשת.

הפחד, הכאב,
רק מעמיסים לי על הלב,
שרק נאגרות בו צלקות,
מזכירות הנשכחות.

מחזיקה את עצמי בידיים,
שניה מלהשתגע,
עוצמת את העיניים,
נותנת ללב להתגעגע.

אין לי כח יותר, נשבעת,
הכל כאן רק כואב וכבד,
משחררת את האחיזה,
נותנת לרגש שליץ.. להאבד.