ממי אני בורחת

אבא תוציא ממני את הגאווה,
כי הבעש"ט אמר שאפשר רק על ידי תפילה..
תשתול לי במקומה לב שבור,
אני כלואה שנים בידי בלבול
בין רצון למעשה,
לדעת האם בכלל זו שאיפה?
או מטאטא של רגשות?
של חלומות,
בנצנצים של מלאכים
מקושטת,
עפה לשמיים
ונוחתת..
לא הספקתי להגיד שלום,
ושוב נעלמת
לתוך עצמי.
ולא מבינה בכלל ממי אני בורחת?
מסננת אנשים
מנסה להתחמק מקשרים חדשים,
שעלולים להרוס לי ת'חיים.
אנ'לא קולטת,
לא מריחה את השריפה
לא שומעת באוויר קול תהפוכה,
מנסה להאמין שהפעם לא אפול בפח..
וצדקתי,
את מלכה.
את לא סתם ילדה.
אבל איך הגעת אליי?
בדור חשיכה.
אני מודה שהתרסקתי,
וכרגע פמוטים
סובבים אותי
אבל בפנים עדיין חבויים שברים..
זכרונות שכנראה לא יישכחו לעולמים,
אצטרך להתמודד בעצמי עם העבר
להבין שלא אצליח לקבור אותו בלב מדבר.