הרי מעצמך לא תוכל להימלט:)
מציאות מול עיניי
מציקה וכואבת.
עוצמת עיניי
הולכת, שוכבת
לשכח ודי.
פוקחת אותן
המציאות עדיין עומדת
צוק היא, איתן
אני נרעדת.
אל שלוותי בורחת
שוב מתעלמת.
עפעפיי נסגרים
ומולי חזיון תעתועים.
הכל מלא בדם, ולב קרוע
על רצפה שרוע.
סיוטים.
פוקחת שוב עיניי
המציאות סוגרת עליי
חלומות ומציאות
ולברוח- זה לא פשוט
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
5 תגובות
–לפעמים צריך להבין
שבריחה זאת לא אופציה
הבעיה בתכלס תשאר..
טל את כותבת מהמם!
אהבתי
?
את כל כך צודקת.
כתיבה יפה וכואבת
פותחת את הפוסט הזה בפעם ה… , מנסה לנסח תגובה, לסדר לב ורגשות על הכתב.
לא מצליחה.
אולי משום שהשיר הזה שיקוף מדויק לשלושת הימים האחרונים שעברו עליי. על כולנו…
וזהו, קשה לי מדי.
לברוח – זה בלתי אפשרי.
ואוצ', בא לי לחבק אותך עכשיו.
יש לך כתיבה מטורפת, וכל כך נוגעת. הזדהיתי…
וכמה בא לי להבטיח לך שיהיה טוב. שבסוף המציאות הזאת תעבור, ולא תצטרכי לברוח יותר.
אבל אני לא ישקר.
כי המציאות תמיד תישאר, כל פעם בצורה אחרת. ותמיד נרצה לברוח.
אבל אנחנו לא בורחים מהמציאות, אנחנו בורחים מעצמנו.
מהרגשות שעולים לנו מול ההתמודדות. בריחה – זה גם צורת התמודדות… משהו שיוצר תחושה של שליטה על עצמנו במצב כל כך חסר אונים.
בבקשה, תשאירי את השליטה בידיים שלו.
וכשההגה בידיים שלו, אפשר להינות מהדרך… ואפילו מהאבנים שבה.
בהצלחה!
אוהבת, ומעריכה אותך ❤
הדיוק העצוב הזה.
התחברתי כל כך, טל.
למה אי אפשר לברוח? למה?
איך תמיד אלך ממני, עד אליי. אסתובב במעגל עצמי, ולא אגיע אף פעם…?
שיר אמיתי מדי.
הכתיבה שלך חודרת, ויפה.