מיומנה של מורה/16

באה שבת באה מנוחה?!

הפוסט שלי היום לפי הזמנה,
עוד בפוסט הראשון חושבת בקול טענה,
שאותה מעניין והייתה שמחה אם אכתוב,
על שבת מחנה מהצד שלי מה אני חושבת, רע או טוב?
בדיוק זו העונה ביסודי, בתיכונים ובמכללה גם לשבת יצאו,
שבת מחנה, שבת יחד, שבת שכבה או איך שלא תרצו..

מה שאכתוב זו כמובן דעתי בלבד,
יש עוד המון מורות וכל אחת מיוחדת במיוחד.
יש מורה שמארגנת ומהצד שלה הכל נראה כך,
ומורה שמגיעה רק להתארח,
יש מורה שמשאירה משפחה בבית,
ויש מורה שמגיעה עם כולם כמו חופשת קיץ..

אני קצת תוהה בשם מי לכתוב,
כי הספקתי להחליף כובעים לרוב,
אבל אכתוב בשם מורה שפשוט מגיעה,
לקחת חלק ולתרום לאווירה.

אכן, שבת מחנה אינה שבת מנוחה,
זה לוותר על יום של חופשה,
להגיע לעוד יום עבודה,
במצב הטוב יום שכולל חוויה,
ובמצב הרע בעיות משמעת, צניעות, וחברה…

אכן, שבת מחנה אינה שבת מנוחה,
זה לוותר על יום משפחה,
במקום לשבת עם הילדים ולשמוע איך השבוע עבר
לתת עוד יום לתלמידות, מוזר..

אכן, שבת מחנה אינה שבת מנוחה,
לשמוע תלונות על תפריט הארוחה,
על המיטה שלא הייתה נוחה,
ועל תלמידה שבפעילות מפריעה ומוחה…

אבל שבת מחנה, כך אני חושבת,
היא נכס עבורי אם אותה נכון אני אומדת.
זו הזדמנות שלי להכיר אתכן קצת מעבר,
בלי שתשימו לב, בלי הרבה אומר,
פשוט, כשאתן משוחררות מלימודים והמסגרת טיפה רופפת,
שם אני יכולה 'להרגיש' באווירה הקדושה שאופפת,
איך אתן מרגישות מחוץ ל'בית הספר',
איך אתן מתנהלות בחיי החברה בלי מחברת וספר,
ומשום מה גם אתן פתוחות יותר,
מעזות לגשת אליי לדבר…

אז כן, אולי ויתרתי על יום של חופשה,
אולי ויתרתי על שבת משפחה,
אולי הקשבתי לתלונות,
אבל גם ישבתי לשיחות נעימות,
הכרתי אתכן התלמידות,
ונהניתי לשמוע ניגונים ולחוש את פתיחת הלבבות.

אז כן, טוב שיש פעם כזו בשנה,
ומאחלת לכן שתקחו ממנה כוחות לשנה כולה.
באהבה גדולה, המורה (אולי שלך) שאוהבת לשורר…