מיומנה של ט"טית / 4

עט
אנונימוס

לקח קצת זמן, אבל הנה ההמשך:)

השבוע השלישי, יום שני כ"ה אלול
בהפסקה ישבתי ליד הקלסר האפור שלי, קשקשתי עליו. תפארת הוציאה מהתיק שלה דגני בוקר. השקית שלה נתפסה ברוכסן, נקרעה. הדגנים שהיו בה עפו לכל עבר. "אופס… " היא מלמלה. חיכתה שאעזור לה לאסוף. לא קמתי. הדגנים שלה ישבו על הקלסר שלי, עצבנו אותי. בדיוק אז חוי הילמן נכנסה.
"מה קורה, תמר? רוצה לצאת לחצר?" רציתי. לא קמתי. לא אוהבת להיות פרויקט חסד. מה גם, שהילמן והחביבות היתרה שלה הייתה חשודה למדי. "לא למדנו היום." היה לה קלף מיקוח, לא טרפתי אותו.
"מה נשמע? מסתדרת בכיתה?" הנעליים שלה חרצו טביעות על החצץ. מעניין אם זה חלק מהשליחות של המורה, לבדוק שהכול בסדר איתי. "כן." גם הנעליים שלי עשו קולות לא מזוהים כשהן דרכו על רצפת החצר החשופה. "יש לך חברה טובה כבר?" היא התעמקה בחוברת, כאילו מקריאה מתוכה. "אנחנו בעמוד שש עשרה. בקשת סליחה מחברו." המחנכת הייתה עושה הרבה כדי לראות אותי מרוכזת כל כך. אולי היא תשמח לשמוע שהילמן, בשליחותה, הצליחה לגרום לי לשבת מרותקת להלכות תשובה. לא באמת.

יום שלישי כ"ו אלול
הוא היה חייב להגיע. שיעור חברה. דפי ממו סגולים התעופפו מעלי, נחתו נחיתת חירום על הרצפה. עוד קליעה בלתי מוצלחת. אף פעם הן לא למדו שחפץ קל לא צובר תנופה חזקה מספיק?
אני לא מלמדת. הפסקתי לעשות את זה מזמן, הבנתי שלא יקשיבו.
המורה נותנת הוראות. קווים משורטטים על דפים, יוצרים אותיות. אני פותחת את הקלסר הצהוב שלי. חריג בנוף, כמוני. דף דפדפת מוצא את מקומו על השולחן, נאלץ לשאת את שירבוטיי.
אי פעם בשנות היסודי למדתי לכתוב ביפנית. כשרון מבוזבז, הן אמרו. לא ידעו עד כמה. שרטטתי מגדל וחומה ושקט מעולם רועש. שוקעת בהם. שוכחת.
קול סמכותי בקע אותם, קורא לי. ומורה אחת שמחכה. הרמתי את הראש עיניי ציירו שאלה, שיקפו ירוק עמוק, מסובך. היא שאלה: "הגשת?" אני שאלתי :"את מה?". היא לא ענתה, הגישה לי פתק, מעטפה. לקחתי אותם, לא כתבתי. לא יצרתי תוכניות לעתיד ושאיפות. הלכתי על בטוח.

שתפי בווצאפ

עוד בנושא
חנה, כבר לא אקטואלי, אבל חשוב לי...

יסולאל

אני יודעת שזה פוסט כבר לא קשור, אני יודעת שאין לי למה לשלוח אותו, אבל עד שהסכ...
מחשבות של מוצאי שמחת תורה.
new-emotion-icons_36

אסימפטוטה אנכית

ודי ואני יודעת שאני מקצינה ואני סתם קטנונית אבל זה לא סתם והכל לגיטימי אחרי ש...
גם לך קשה לפעמים לסגור את המחשב? יש פה טיפ בשבילך!
73

גשם

קורה לך גם, שאת רוצה לסגור את המחשב, אבל לא מצליחה? "רק עד אחד…(אר...
לא תמיד צריך להגיע למסקנות
69

תמי

לא תמיד צריך להגיע למסקנות למצוא לכל דבר פתרונות אפשר רק לשבת להתבונן בהגיון ...
מלחמה. על החופש.
64

דים סאם

מלחמה. על החופש. בוקר. קמה. מתלבשת. תפילה. לא נכנסת. אין מחשב. מצטערת. המנות....
יום כיפור
newEmotionIcon_09

אנונימית❣

יום הכיפורים תשל"ד יום הדין מי יחיה ומי ימות מי בחרב ומי באש כולם לבושים...
זעקה שקטה
45

תקווה?!

וזה קשה וזה כואב וזה שורט וזה לבד לבד זה מקום שלי מול עצמי אני רוצה אותם איתי...
את גיבורה
87

תמי

תתקדמי תתמקדי במטרה הנכונה זו לא קלישאה החיים זה טלטלה תלמדי לחיות מתוך הסערה...
פוסטים חדשים
חנה, כבר לא אקטואלי, אבל חשוב לי...

יסולאל

אני יודעת שזה פוסט כבר לא קשור, אני יודעת שאין לי למה לשלוח אותו, אבל עד שהסכ...
מי יודע בכלל
4

אנונימית

1. מהצד הראשון אני משהו אחד מהעבר השני אני הצד האחר שבי כן, יש בי חלק אלוקי, ...
עייפה מדי ללמוד שוב את המציאות
20

הלוואי ולא

הבהרה קטנה: הנושא הוא לא התלבטות על התיכון, הנושא הוא שהמציאות מציבה לי כל הז...
מחשבות של מוצאי שמחת תורה.
new-emotion-icons_36

אסימפטוטה אנכית

ודי ואני יודעת שאני מקצינה ואני סתם קטנונית אבל זה לא סתם והכל לגיטימי אחרי ש...
גם לך קשה לפעמים לסגור את המחשב? יש פה טיפ בשבילך!
73

גשם

קורה לך גם, שאת רוצה לסגור את המחשב, אבל לא מצליחה? "רק עד אחד…(אר...
ממלכה לחיים 55
emotion_icon_30

רעואל

"כוזר נמצאת בליבך – ואת, ורק את, תבחרי האם להתגורר בה" (רנה, ...
למה סיפרת לי / 2
newEmotionIcon_03_43

הלוואי ולא

אולי מחר אצא לרוץ ולבכות אולי אז אנסה לעכל הלוואי שבעלי יהיה טהור הלוואי שכבר...
לא תמיד צריך להגיע למסקנות
69

תמי

לא תמיד צריך להגיע למסקנות למצוא לכל דבר פתרונות אפשר רק לשבת להתבונן בהגיון ...

2 תגובות

  1. וואהו, ילדה… סיפור מהמם! וכתיבה מיוחדת מאוד!
    ממש ממש אוהבת.. תודה על כל פרק, מחכה לעוד…🫣

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

תגיות פופלריות