מי שאני/4

יש תקווה

דיני חוזרת לביתה. בניגוד לציפיות היא הצליחה להרגיש בנוח בחברת חברותיה לכיתה. הלימוד למבחן היה טוב ויעיל, אם כי מדי פעם היא הייתה צריכה להילחם עם מחשבותיה בכדילהתרכז בלימוד. חיהלה ותלתליה צצו מול עיניה. ילדה כה מתוקה. אז מה אם היא מתקשה בקריאה? למה שרי כל כך מתביישת בה? היא משחזרת עכשיו את שעות הלימוד ולא יכולה שלא להשוות למבחנים של פעם, אליהם למדה והתכוננה עם חייקי זה היה כל כך שונה. אז, חייקי הייתה מקריאה, מסבירה, מבהירה והיא הייתה מקשיבה, מפנימה, מקבלת ונהנית מכל רגע. כשחייקי ביקשה ממנה לקרוא היא הייתה נמנעת. 'קל לי יותר להתרכז כשאת קוראת' הייתה אומרת לה 'וככה גם לך יהיה קל יותר להסביר.' חייקי לא תמיד הסכימה איתה, אך כמעטולא התנגדה. וכך הלימוד המשותף שלהן קיבל צורה שחייקי מלמדת והיא מקשיבה. חייקי מקריאה והיא עוקבת בעיניה. וכמובן… העיקר היו הפטפוטים שבין לבין, לפני ואחרי.שגם אז, כמו ברוב שיחותיהן, חייקי הייתה מחווה דעה, מרצה בשטף והיא, דיני, מהנהנתבראשה. מסכימה עם כל מילה של חברתה החכמה והנערצת.

עכשיו זה היה כל כך שונה. כשהגיעה תורה לקרוא, היא לא ראתה טעם להתנגד. וכשהחלה להסביר, גילתה שהיא יכולה לעשות זאת גם. הרגישה ששרי וריקי מופתעות ממנה לטובה. והיאהרגישה סיפוק והנאה. נוכחותה של חייקי אמנם הייתה חסרה לה. ובכל זאת.. לא נעים להודות, אבל… הרגשה מתוקה ליוותה אותה במהלך הלימוד הערב. משהו חדש שלא היה בלימוד עם חייקי.

שוב חוזרות מחשבותיה לחיהלה. הקטנה שכבשה את ליבה. אולי היא יכולה לעזור לה? בטח… היא מגחכת לעצמה. דיני התיכוניסטית תלמד את חיהלה הקטנה לקרוא. מאיפה בא לך הרעיון הזה…?? זיכרון ישן נצנץ במוחה. היא יודעת מאיפה זה בא לה. דודה בתיה, אחות של אמה, מתמחה בהקניית קריאה לילדים מתקשים. היא בטח תוכל לעזור!

מיד כשהיא נכנסת לבית, מרימה דיני טלפון לדודתה שנענית מיד לבקשה ומתחילה לתת לדיני כלים ורעיונות כיצד לעזור. דיני נרגשת, לוקחת בידה דף ועט ורושמת הכל בכתב ידה המסודר. בעז"ה היא תעזור לחיהלה. ושרי – כבר לא תצטרך להתבייש בה. מיד לאחר שיחתה עם הדודה, היא מחפשת בספר הטלפונים את מספרה של אמה של שרי. עדיף לדבר איתה ישירות, בפרט שיתכן מאוד ששרי לא תאהב את הרעיון.
אמא של שרי מופתעת, חוששת, לא בטוחה. היא שומעת מדיני על דודתה שמוכנה לעזור ככל שידרש.
"אבל כבר ניסינו כל מיני דרכים.." היא מנסה לומר לבחורה הצעירה."אנשים מומחים ניסו ללמד אותה. לילדה אין סבלנות לשבת. היא קפיצית ודברנית,ואין לה כוח ללמוד מה שדורש ממנה ריכוז. והקריאה דורשת ממנה המון ריכוז…""אמא של חיהלה, בבקשה, תני לי לנסות. מה תפסידי? חיהלה מצאה חן בעיני. היא כבשה את ליבי וגם היא כבר קצת מכירה אותי. אולי בכל זאת אצליח לשבת איתה?"האמא נאנחת, אך מבינה שאין לה מה להפסיד. בלב מודאג היא מסכימה להצעה וקובעת יום ושעה בו תגיע דיני ללמד את בתה.