מותשת מלהלחם בנו?

נפגענו…
הי המורה, שוב כותבת כאן דברים שלעולם לא אעז לומר לך מפורשות.
היום הרגשת מותקפת, ניסית להעביר שיעור ממש חשוב ואנחנו פשוט צחקנו מכל מילה שניה. התגובות היו ציניות ולועגות. בנות פנו אלייך בעבר שפוגעים בהן בכיתה על ידי ההערות האלה, ועכשיו את ממש מזדהה עם ההרגשה. את רואה שיש ממש קבוצה מגובשת של בנות שמנסות לפגוע במה שאת אומרת, זה מזעזע. לכל הדעות, אם לא עכשיו אין מתי. חייבים לתקן את המידות הרעות האלה. מעומק הלב, הרצית לנו כמה ההתנהגות הזו מגונה, ושהאווירה בכיתה היא שאי אפשר לומר דיעות אחרות, ורק סגנון אחד של דיבור יתקבל פה. סיפרת לנו שיש בנות שלא מרגישות בטוחות, שמפחדות לפתוח את הפה בכיתה. באמת דיברת מכל הלב.
עכשיו הצד שלנו:
המורה אמרה במשך השיעור כל מיני אמירות שנגעו לחייהן של כמה בנות, וחשפה בלי לדעת סודות התנהגותיים שלהן. הן ניסו לחפות על החשיפה הזאת, ניסו לשדר שזה לא נכון, לפחות לא לגביהן. כן, נוצרה תנועת התנגדות בכיתה. וכן, ניסו לפגוע במה שהמורה אמרה. דווקא בגלל ההשפעה של הדברים שלה על הכיתה, הן ידעו שאם לא יתנגדו אולי יסמנו אותן. הן לא עשו את זה מכוונה רעה, ולא כדי לפגוע במורה, זו היתה התגוננות. את האמת, שחלק מההאשמות של המורה היו לא נכונות בעליל, ונאמרו תחת לחץ ההתקפות. אנחנו מאוד נפגענו מכך, כי היא תיארה את כלל הכיתה כמשהו די אימתני.
וזו לא הפעם הראשונה.
וכאן מגיעה הנקודה שלי: אם את לא מצליחה להילחם בנו, לשרש מאיתנו את ההרגלים הרעים ואת הסגנון שאני לא יודעת למה את לא אוהבת אותו, אולי תצטרפי אלינו? במקום לשמש סכר שחוסם אותנו מלהגיב כמו שאנחנו רגילות, תנסי לזרום איתנו, להסתכל ממקום משחרר ולא שולט? האמת שככה המחנכת הקודמת עשתה, וזה היה ממש טוב לנו. אני מבינה שזה קשה, לראות אותנו הולכות למקומות שאת לא מכירה, מתנהלות בצורה מוזרה בעינייך.
מתלמידי השכלתי יותר מכולם- תנסי ללמוד אותו לפני שאת מטילה האשמות.