אין לי מושג איך באמת להתחיל לכתוב
הלב שלי מוצף
אין לי כח עוד
אף פעם לא נתקלתי בכזו מין הרגשה
אין לי כח כבר בלב
אני פשוט… תשושה
אפילו המילים כבר לא כל כך יוצאות
וגם מה שיוצא
לא מסתדר לי בשורות
הראש שלי מוצף בכל מה שצריך לחשוב
הסדר יום צפוף ולא נותן לי איך לחבוש
הנפש רק צועקת
מנסה לתפוס בחוט
הלב שלי טובע כבר מכל מה שמציף
יש שק מלא דמעות, מחכה להזדמנות
בנתיים
הם יושבות בין העיניים
מכבידות לי על הגוף
באא לי רק חיבוק גדול
חזק חזק ומלטף
אני כבר לא יודעת עוד אבל הראש שלי דורש
לאט לאט דועכת לי
ההרגשה תופסת מיקום
ואין לי כלי כבר להכיל
את מה שבא
את הטרוף…
פשוט…
או לא
כבר לא בנויה
ואין לי כח כבר לחשוב
כבר התעייפתי מבחירה
מלראות את הנכון
אולי יש שם צמר גפן
במקום החומר שחושב
אבל אין לי כח לבדוק
אז…
פשוט נסגור את המחשב…
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
3 תגובות
מגיבה, למרות שאם סגרת את המחשב אולי לא תראי;)
קודם כל- חיבוק ענק ממני
💖💖💖💖💖💖💖
אם את צריכה אחד כזה- אני בטוחה שמשהו בחיים שלך מוכן לתת לך.
ועכשו,
רובנו תשושות כרגע.
כדרומית,
שמכירה נפגעים\נרצחים (הי"ד) אני כ"כ מזדהה עם התחושה הזאת, שאין לך כבר איפה להרגיש את כל מה שקורה.
אין לך שום פינה במח ובלב כדי להבין ש-זהו,
מה שהיה לא יחזור.
ובימים הראשונים-
כל מה שרציתי היה לישון
ולישון
ולישון
ולישון
ולישון.
לקבור את הראש בחול ובכרית ולא לדעת-לשמוע-להבין-להפנים.
לא לדבר עם חברות, לא לראות אנשים ולא לנשום אוויר נקי ולראות עולם.
{ופה אני חייבת לציין- בקורונה למדתי כלל קריטי (!)- בשביל לשמור על בריאות נפשית- אדם צריך לצאת מהבית כל יום ל-10 דק' לפחות. הכלל הזה מציל חיים!! וגם אם זה נראה לך לא הגיוני, אפילו לצאת למרפסת או לחצר נחשב. אל תוותרו!}
אבל,
החיים ממשיכים.
אנשים קמים משבעה,
וגם אני צריכה לקום מהספה שעליה נרדמתי ולרוץ לממ"ד.
ב"ה, ידעתי לומר כשהייתי צריכה חיבוק והמשפחה המדהימה שלי נתנה לי אותו.
ואז, בוודאות שגם בזכותו, התחלתי להתאושש לאט.
גם הלימודים מרחוק- תרמו את חלקם. (כן, לראות אנשים שאת מכירה- אפילו דרך הזום או המשוב, עוזר)
ועוד משהו חשוב-
*****אל תתביישו לבקש עזרה!!!*****
ב"ה אני הצלחתי לקום, אבל אולי אם הייתי נופלת עוד קצת- לא הייתי מצליחה לבד?
בבקשה- כשאת צריכה משהו אל תתביישי.
תפני להורים, למישהו שאת סומכת עליו ותספרי. ואם זת חושבת שמפגש\שיחה עם מומחית תעזור- זה תקין וזה נורמלי וזה בסדררר
נכון שכשאת לא מוצאת משהו בחנות את תפני לעובדת ותשאלי\תבקשי עזרה?
למה כאן זה שונה?
מבינה את הבושה וכו וכו וכו, אבל זה לא שווה את המחיר!!
האמת שהתלבטתי אם לשלוח את התגובה שלי, כי נדמה לי שהיא הארוכה ביותר שכתבתי.
אבל החלטתי שאם זה יעזור לכותבת או לאחרת- זה שווה.
ועוד חיבוק ענקק לסיום💖💖
יווו רוצה לרצות!
חזרת?
אני גם תוהה