מה אתן הייתן עושות?

אם הייתן נתקלות בכזו סיטואציה?
[אין לי מילות פתיחה לפוסט הזה, אז אני פשוט כותבת.]
כמו כולן, גם אני התחלתי לימודים לפני בערך שבועיים,
והפעם זה היה קשה כפליים!
עברתי מיסודי לעל-יסודי.
זה היה מעבר לא קל בכלל, וכמה שידעתי שאני אוהבת את היסודי,
עכשיו הייתי בטוחה בזה!
המעבר היה ממש קשה, אבל, זו לא הנקודה.
השנה, נפתח תיכון חדש שמי שממש תפסה אומץ ופתחה אותו, היא…
מורה מהתיכון הישן והמוכר!
ההחלטה הייתה מכריעה!
לאיזה תיכון אני אלך?
ובכלל, שאלה של כמעט שכבה שלימה!
בתוך תוכי, כמעט מההתחלה ידעתי שאני רוצה את התיכון הישן. אבל, לא היה לי אומץ להגיד את זה להורים שלי. בגלל ש… כל הזמן דיברתי נגד התיכון הזה, ואמרתי את מה שכולן אמרו! "בנות שירדו מהדרך", "בנות בכיתה י׳ שמתאפרות" , "אמא, בנות מהתיכון אומרות שרע להן שם ולא כדאי לנו ללכת" ועוד כל מיני דברים מהסוג הזה. אבל, אם נודה, לא באמת האמנתי במה שאמרתי. זה היה נטו מלחץ חברתי. רק כי רוב הכיתה שלי הייתה בכיוון ללכת לחדש. ורק כי ככה כולן אמרו, אז אמרתי גם. [אגב, זה כמעט לא נכון! רק בנות בודדות שניראות ככה.] ובכלל, ההורים שלי כן ניסו לשכנע אותי ללכת לישן. פשוט, לא היה לי את האומץ להגיד את זה!
אך אם כל זה שרצינו ללכת, כל ההורים ביררו ופחדו ושאלו והתייעצו וחשבו ושיתפו ודיברו ואמרו והתלבטו. [כל התקופה הזו הייתה סיוטית! לא מאחלת לאף אחת ואחד!
בתכלס, אפשר להבין אותם מזווית של הורים. הם פשוט פחדו שהתיכון לא יהיה מספיק יציב ונהיה שפן הניסויים שלו בכל ו… אולי הוא יסגר, ואז, לא יהיה לנו לאן ללכת! [אפשרות קלושה ביותר שהיו מקבלים אותנו לישן אחרי כזו בגידה! בלי מירכאות, כי זה פשוט מה שזה! בגידה! לא בקטע רע! והמבין יבין;)]
בכל מקרה, הייתה לי הרגשה מאד חזקה שאני בסוף אלך לישן, אבל, כבר כתבתי…
באיזשהו שלב, כבר הייתי צריכה להחליט והחלטתי לכתוב לרבי.
כתבתי ותיארתי לו את כל המצב וכתבתי לו שאני לא יודעת לאן ללכת, כי יש דברים טובים שם ודברים טובים שם וכן להיפך.
כתבתי לו גם שאני רוצה שההורים ושגם המשפחה בכלל. [מי שמעודכן, שזה סבתא שלי ודודים שלי ;)] ושההורים שלי [בעיקר!] יהיו גאים בי שהלכתי נגד הזרם [והתכוונתי לזה שאני אלך אלך לחדש ולא לישן כמו אמא שלי ואחותי ] בקיצור, הבנתן את הקונספט.
חשוב לי לציין מה שכבר כתבתי, רציתי שבעיקר ההורים שלי יהיו גאים בי!
זהו. כתבתי, שמתי באיגרות, ואמרתי לעצמי בהחלטה חד משמעית באותו הרגע שאני הולכת לתיכון הישן וזהו! התקשרתי לאמא שלי שניה אחר כך ואמרתי לה שהחלטתי. היא הייתה בהלם! היא לא האמינה למה שהיא שמעה. בשבילי זה היה קצת מבוכה, אבל נדלג על זה…
כמובן שהיא התקשרה מיד לאבא שלי [מסתבר] והוא התקשר לאחר זמן ממוצע ושאל אותי אם זה נכון, ומרוב בושה, התעצבנתי עליו ואמרתי לו שנדבר אחר כך…
וכן, בסוף אני בישן, וטוב לי, ואני באמת מרגישה שלכאן הייתי צריכה ללכת ולא לחדש [למרות שכל החברות שלי שם והן ממש חסרות לי לפעמים, ולפעמים אני ממש מתחרטת על הבחירה שלי, אבל אני יודעת שעשיתי את הדבר הנכון!]
אבא שלי אמר שאני עוד אודה לו ולאמא שלי על זה שהם אמרו לי ללכת. עוד לא הודיתי להם על כך, אבל הם רואים שטוב לי ואני חושבת שבשבילם זה התודה הכי גדולה. כן. הם צדקו. במיליון אחוז!
והיום, פתאום נפל לי האסימון, כמה הרבי הקשיב לי בעניין הזה!
גאים בי!
לסיכום: תבחרו בכל דבר בחיים מה שנכון וטוב עבורכן!
גם אם זה מפחיד וזה נגד הזרם.
בסוף זה משתלם;)