מאחורי הקלעים/6

קבוצה עם אלוקים

הימים רודפים אחד אחרי השני, מאפשרים לנו בקושי ולנשום. מבחנים-ממלאים כל חלקה טובה בלוח החודשי, עבודות להגשה בשלל מקצועות הלימוד ששואבות את מעט השעות הפנויות, עזרה בבית שמדי פעם נצרכת, ביקורי נימוסין אצל סבתא, נש"ק בימי חמישי, שיעור חסדות שבועי. כל חלל הזמן מנוצל ומלא. רק חלל החברות בתוכי מסרב להתמלא.

"מלא זמן לא ראיתי אותך", היא טופחת לי על השכם בנחמדות. שיער שחור עד הכתפיים אסוף רובו בקליפס שחור. עינים בהירות צוחקות וגומה בצד ימין. "היית איתי בקעמפ לפני שנתיים", היא מגלה זיכרון לטווח הארוך בעוד אני מנסה להיזכר ולקשר בין הדמות להיכרות. "לא שומעים ממך" היא ממשיכה ללהג, נותנת לי לעכל את הופעתה הפתאומית. "את לא בקבוצה וואצאפ של הקעמפ"?, היא מקמטת את המצח שלה שנחרץ במספר קווים. המצח לי מתקמט גם הוא, אך מפליאה. יש קבוצה? אז איך זה שאני לא ידעתי על קיומה?
קיומה של תופעה היא לאו דווקא פרסום בעיתונות. היא יכולה להיות בהתוודעות טיפין טיפין, כפי שקרה לי. כשעברתי במסדרון בזמן ההפסקה, תרה אחר אחת המורות בשביל משא ומתן בעניין הציון במבחן האחרון צדו את עיני מעגל ספונטני שנשען על אחד הקירות.
"מכירות את השיר החדש של אברהם פריד"? שואלת את מעגל המאזינות הגבוהה שמבין בנות החבורה. "נו, שלחו אותו אתמול בקבוצה של המדריכות". הקול הצפצפני שמגיב מצטלצל לי באוזן בנעימה מוכרת. מספר צעדים נוספים חשפו בפני את זהות הדוברות. נו, כן..זה חלק מבנות העילית בשכבה, שנבחרו להדריך השנה בבת מלך. אז יופי, יש להן קבוצה משל עצמן? אני אוגרת מידע נוסף במערכת הזיכרון. שיהנו להן, אני מאחלת בלחש, משתיקה את הקול המקנא שמתעקש לבצבץ וממשיכה בחיפושי אחר המורה.

המורה שנכנסה לכיתה הצליחה לכבות את להבות הדיונים שהתלהמו בכיתה בזמן ההפסקה. מה שלא הצליחה, זה לכבות את התסיסה הפנימית שבוערת ומשחקת ברגשותיי. על מה המהומה?
התגלתה ברבים קיומן של שתי קבוצות וואצאפ נוספות מעבר לזו הכללית שאוגדת את כל בנות הכיתה ושוחרות האחדות קמו להגן על השלום והרעות בכיתתנו. הללו מסבירות על חופש הבחירה, אחרות נואמות על היתרונות של המכשיר האם הוא טוב או רע ורגשותי בהחלט לוקחים לעצמם את הכותרת "רע".
רע לי לגלות כל כך הרבה קבוצות ביום אחד שאני לא נוטלת בהן חלק. רע לי עם האכזבה מעצמי שזה מה שמטריד את מנוחתי. רע לי עם הציפייה והחלום שאני לא מצליחה להגשים ועם הרגשת ה"מחוץ לעניינים" שהולכת וקונה שביתה בליבי.
הלב מרגיש, השכל מסביר אחרת והפה פולט את שלו מבלי לחשוב. "בואי נקים קבוצה רק משלנו" אני מנסה להמתיק סוד עם חני, להפיח בה את התחושה המשכרת של ההשתייכות.
"להקים קבוצה עם מי"?, חני התמימה והטובה פחות מבינה את הקטע.
"נו קבוצה של שתינו ביחד"..אפשר אפילו לקרוא לה "המגניבות", "השוות"..אני מנסה להפיח בה וברעיון שלי רוח חיים. "רגע, אם רק אני ואת בקבוצה, אז למה לפתוח אותה בכלל? נתכתב כבר בפרטי!". חני מנפצת בשכליות ובהגיון את בועת התקווה שהחלה להתנפח.

"נפחת בי נשמה, נפחת בי רצונות.." אני משוחחת עם ה' ללא קול, לאחר שהשלמתי עם הטפשות שברעיוני האחרון. "תן לי את היכולת למלא את השאיפות, שארגיש שווה בין שווים, לא רק מולך, אלא גם בין החברות".

אני פותחת קבוצת תפילה- אני ואלוקים. נכון שיש לי איתו את השיחה הפרטית אבל מרגיש לי נכון לפתוח ערוץ חדש של בקשות. "שומע משאלות חברתיות".