לפעמים לקבל זה לתת

ולא טוב להדוף כל הזמן.
מוקדש לכל החברות החזקות, חזקות מדי, שלא תמיד זוכרות שכדאי לפעמים גם להישען. ולא רק לתת ולהעניק כל הזמן..
לא הכי נחמד להרגיש תמיד זאת שצריכה כל הזמן תמיכה. תנו לחברות שלכן להגיש גם לכן אותה.
ו.. הוא מוקדש גם לחברות של החברות האלה.

חשוב לי להבהיר, הפוסט לא נכתב כלפי אף אחת באופן ספציפי. הכי הרבה כלפי עצמי. אי לכך, נא לא לנסות לראותו כאילו כתבתי אותו *עלייך*. מקסימום, הוא נכתב *אלייך*.
קחנה לתשומת ליבכן.
מאז שהכרנו, נתת
נתת בלי לרצות כל תמורה
כשקָשָה לי היית ותמכת
בחיבה, בנתינה טהורה.

וחיבקת כשצריך, ולחשת
והיית חזקה לי תמיד
והרגעת, והבנת, והרגשת
וידעת לי גם מה להגיד.

והיית לי המון, ונשענתי
וטוב לי ולך אז היה
לא יודעת מתי רק הבנתי
שיש לנו קצת בעיה.

כי היית חזקה קצת מדי
לעצמך לקבל לא הסכמת
רק נתת ונתת עד בלי די
ואת תשומת ליבך כלל לא שמת.

שגם לקבל זה לתת
וגם אני לך רוצה לעזור
להראות אהבה, לכמת
לתת לך להתפרק ולחזור.

אבל את, חזקה, התעקשת
וכמו סלע יצוק מברזל
לא הבנת, לא ידעת, לא הרגשת
כמה רציתי שתדעי לקבל.

את תומכת בי טוב, חברה
ועצוב לי שלא הדדי
שפירוק את כלל לא מכירה
זה חשוב גם אצלך, שתדעי.

אני רוצה שתתני לעצמך
להסכים לך ללב לקבל
אף אחד לא ירשה במקומך
גם לא עם רובה, מחבל.

ומותר לך, זו כלל לא בושה
כמו שאמרת לי המון פעמים
מותר לך להיות חלשה
להתפרק, גם לבכות, לפעמים.

אז תתני לעצמך, בבקשה
לשחרר, לקבל, להסכים
כן, זאת בקשה קצת קשה
אך את צריכה להוריד קצת שקים.

את עלי יכולה להישען
זה בסדר, לי כלום לא יקרה
אני רוצה שגם אני לך אתן
שתדעי כמה טוב זה בורא.

שתרגישי גם את כמה טוב
עושה לך מילה או חיבוק
שתדעי מה זה חם וקרוב
ולא רק כשנותנים, כשזקוק.