למה? למה החלומות שלי מתנפצים, לרסיסים

למה? למה החלומות שלי מתנפצים לרסיסים
הנופלים לתוך גלי הים השוצפים
למה?
למה אני לא יכולה לבחור לי בחירה
אחת חזקה, שתשאר לתמיד
למה?
למה אין לי אפשרות לדבוק ולא להתנתק
בקשר חזק שנשאר לעד-דרך מעשים
למה
למה קשר חייב להיות תלוי
בהמון דברים
למה אי אפשר לתת לחיים לזרום מאליהם
להתנפץ כגלים הנופלים לתוך החלומות השוצפים
הלוואי והייתי יכולה לבחור לי דרך אמיתית לחיים
כזאת שתשאר לעד
בלי חרטות.
הלוואי והיו לי חיים טובים
משלי
בלי לערב אחרים
שלא קשורים
זרים
כאלה שבכלל לא מבינים
ורק מעמידים פנים
הולכים ככה עם אף למעלה
חושבים שמבינים הכל
מתגאים
יוצאים מהמציאות הנורמלית
ומקשקשים כל מיני שטויות
על מחקרים מיוחדים
שבאמת עובדים
ואני שותקת
לא מאמינה
לא מקשיבה
לא מדבר
שקועה בהרהורים
על עצמי
איזה כיף שאנשים לא קוראים מחשבות
שלא יודעים רגשות ורצונות
אבל עדיין
הייתי רוצה להתרחק מאנשים כאלו
לחיות חיים משלי
חיים טובים
אבל חלומותי
נופלים לרסיסים
המתנפצים
אל מעל אבני הנהר החזקים
ושם ישבתי והסתכלתי ולא שבעתי מראות
נהר גדול
יפה
מיוחד
הייתי רוצה גם להכנס
להרגיש מגע המים הקרירים
לעלות אל הגשר
להסתכל מרחוק
אבל ישבתי שם ליד
על המדריגה
כשביני לבין מים
אבנים יפות גדולות
מביטה רחוק
על היופי שלהם
ומידי פעם משפריצה קצת מים
והיא?
היא החזיקה לי את היד
והחזקתי את שלה
שיברנו ביחד
כאילו היינו אחיות
הלוואי ובאמת הייתה לי אחות גדולה
בת שלושים
כזאתי שגרה קרוב
ואפשר לצאת ולדבר
ולבכות
אבל אין לי
יש לי רק 2 אחיות מיוחדות
שרק אני החלטתי שהן אחיות
כי הקשר שלנו
זה רק דרך יעקב אבינו
והן מבינות
ואחת קרובה
ואחת רחוקה
בקצה השני של העולם
בשליחות
מיוחדת
אבל בלב
שתיהן קרובות
לא נמאס לי להסתכל על הגלים הקטנים
לא נמאס לי
הייתי רוצה לגור שם
ליד הנהר
לבוא כל בוקר
להביט למרחקים
במשך שעות
ליהנות מהמראה המיוחד של הבריאה
אבל אני
לא באתי כדי להסתכל
לפחות היא לא.
דיברנו
ליתר דיוק
היא דיברה
ואני שתקתי
מדי פעם כן דיברתי
אבל סוף סוף הייתי חופשייה
אפילו אם זה היה רק לשלוש שעות
עוד קצת
עוד כמה חודשים
ואז אצא
למקום שונה
אתגרים שונים
אבל
מקום אוהב
מחבק
הלוואי
הלוואי וזה יקרה כבר היום