לחיות גאולה

ולשמוע ניגונים
אז ככה, אני אולי קטנה ולא כל כך מבינה אבל את התובנות שלי אני צריכה גם להעביר הלאה.
השאלה שלי היא מה זה לחיות גאולה בימינו? מה זה אומר?
אני לא מבינה בזה אבל אני מקווה שמכל מה שניסיתי להבין, הגעתי למסקנה הכי נכונה.
אז יש כאלה שאומרות שלהביא את הגאולה זה לשמוח. בדיוק התווכחתי ויכוח חסידי כזה עם חברה היום והיא טענה שזה דור הגאולה וצריך לשמוח, וזה נקרא לחיות גאולה.
אני שאלתי אותה למה היא מתכוונת כשהיא אומרת 'לשמוח'?
היא הסבירה לי שזה אומר פשוט להשתחרר, לזרום, להבין שלא משנה מה עכשיו זה דור הגאולה וצריך לשמוח. היא אמרה שצריך פשוט לתת לעצמנו לעשות את הדברים שאוהבים.
'בכללי אני לא מבינה מה זה הקשיחות הזאת. לא ללבוש ככה לא לעשות ככה , לשמוע רק ניגונים..'
כן עכשיו שאני נזכרת ככה בכלל הכל התחיל 'האם אפשר לשמוע רק ניגונים?'

בואו ננסה להבין בכלל מהי ההשפעה של הניגון. הניגון הוא קולמוס הנפש.

מה זה אומר קולמוס הנפש? זה אומר שמי שחיבר את השיר הכניס את כל כולו לתוך היצירה הזאת.

זה אומר שהמחבר של השיר הכניס את כל הרגשות, המחשבות, המעשים, הרצונות, התעוות ואפשר עוד להמשיך שעות… את כל אלא הוא הכניס לתוך השיר, בכללי זה העבודה של אומן, להכניס את עצמו לאומנות. כשאני שומעת שיר כזה בעצם כל הדברים הרצונות, רגשות ותאוות וכו אני מכניסה לתוך עצמי. זה פשוט פיזית נכנס אלי ומתחיל לחלחל לתוכי ולהשפיע לי גם על המעשים.

אז בסדר אני אשמע רק דברים חסידיים, אברהם פריד וזה.. מה הבעיה?

אז זהו מסתבר שיש בעיה ואולי אפילו יותר גדולה.

מאחת- אי אפשר לדעת מי המחבר, ואפילו אם יודעים מי יודע מה מחשבותיו, תחושותיו ורגשותיו? וכמו שלי בתור אדם רגיל קשה בהרבה דברים והרבה פעמים המחשבות שלי לא בדיוק איפה שצריך, אז גם המחבר, אולי הוא היה גם במצב כזה כשהוא כתב את השיר?

ומשתיים- רואים במציאות שקורה כל כך הרבה פעמים שלוקחים מנגינות גויות ו'הופכים אותם לתדיים' ואף אחד לא יודע מזה. זה יכול תמיד לקרות אפילו אצל הזמר הכי חסידי.

אז אני גם הסברתי לה את זה. ואז היא טענה "נכון אבל צריך להנות, והרעבע לא רוצה שנתעסק בזה נהיה עצובים מזה. הוא רוצה שנהנה. שנחייה משיח"
אבל "האם זה נקרא לחיות משיח?" שאלתי אותה.

"תחשבי על הפירוש הפשוט של המילים 'לחיות משיח'. לחיות משיח (בהסתכלות שלי) זה ממש המילים= לחיות כמו בגאולה, פשוט וקל. האם אני בגאולה אשמע את השיר הזה? זה יעניין אותי בכלל?" ואז המשכתי ואמרתי "את יודעת מה, אני אנסה להסביר לך את זה על פי מה שלמדנו היום בתניא. מה ההבדל בין צדיק גמור לשאינו גמור? שואל התניא ועונה. צדיק שאינו גמור הוא רוצה את להידבק בה', הוא משתוקק, הוא רוצה כל כך שהוא יעשה הכל בשביל זה אבל הבעיה שלו בניגוד לצדיק גמור שהוא אינו מואס ברע בתכלית. כשהוא רואה שוקולד הוא לא אומר 'איכס'. והתניא ממשיך למה זה בעיה לא למאוס ברע בתכלית. הוא מסביר שאי אפשר גם לאהוב את ה הכי הכי הכי וגם את העולם הזה. מי שלא מואס ברע זה כי הטוב אצלו לא בשלימות."

"נו ו..?" היא שאלה אותי. ואני עניתי " ככה זה כשאנחנו משתוקקים למשהו גשמי זה כי הטוב אצלנו לא בשלמות. כן, אי אפשר להיות מאוד מאוד מאוד חסידית אם את לא מואסת כביכול בשירים האלה. הנפש לא יכולה להכיל דברים טובים ולא טובים ביחד. כמה שיותר חסידות את מכניסה היצר הטוב יתחזק, הנפש האלוקית תשלוט במעשים שלך.
כמו שאומר התניא 'כשזה נופל זה קם וכזה קם זה נופל' השאלה מה אנחנו מכניסים לנפש שלנו"

"אוקי נניח שאת צודקת, הרבי רוצה שנהיה שמחים. שנחיה גאולה."
ואז חזרתי לתחילת ההתוועדות "לחיות גאולה זה לחיות כמו בגאולה. האם בגאולה יעניין אותי שירים כאלה? למה את הרבי לא מעניין שירים כאלה? (כאילו שירים שהם לא ניגונים.) למה אחרי שאני שומעת ניגון אני מרגישה שמחה והשתוקקות לה'? כי המחבר שלו כל כולו קדושה וזה נכנס לתוכי.

לחיות גאולה זה לא אומר כן, להיות בשמחה, אבל שמחת גאולה, שמחה של קדושה, של רצון להיות מחוברים לאלוקות.
לחיות גאולה זה לא לעשות מה בא לי.
וסתם עוד משהו קטן שאני חשבתי עליו, זה לא מקרי שכל מי שחסידי ממש שומע רק ניגונים, זה לא במקרה שהרעבע לא שר או שומע סתם שירים או אפילו סתם חסידים גדולים.

בדיוק קראתי מכתב שבו הרעבע אומר שזה שאנחנו בדור השביעי זה ממש לא אומר שאפשר לעשות מה שבא לנו כי כבר 'צחצחנו את הכפתורים'. יש לנו עבודה אחרת, לחיות גאולה. לראות בכל דבר גאולה, להרגיש שהאבן מהקיר צועקת עלי. להתנהג כמו בגאולה.
זה הדבר הנכון וזה מביא לשמחה הכי אמיתית והכי פנימית. אושר חיצוני הוא אושר זמני."
כן, זה מה שאמרתי, אני מקווה שזה חדר, שזה השפיע עלי, עליה ועל כולנו.

לחיים לחיים!!!