'לו הייתי…'/3

לו הייתי קוראת מחשבות

לו הייתה לי יכולת לקרוא מחשבות,
בלי דיבור הייתי מבינה מה אתן רוצות.

דבר ראשון הייתי יודעת –
מתי השיעור משעמם,
ואז גם הייתי יודעת  –
על מה אתן מעדיפות שאדבר.
הייתי מגלה מיד מי בשיעור אוכלת,
כי המחשבות היו עסוקות בלהסתיר את עטיפת המקופלת.

ובכלל ידעתי מי צריכה לצאת בלי שתבקש,
ידעתי מי רבה הבוקר עם אמא ועצבנית עכשיו – אש,
ידעתי אל מי לגשת גם אם אמרה לי לא,
ידעתי וידעתי הכל, עולם ומלואו.
אבל גם, הייתי רואה את המחשבה שלכן על השמלה שלבשתי…
ובאמצע השיעור מסמיקה כאילו שמעתי,
וגם הייתי רואה את המחשבה המבולבלת,
מי לספר למורה על הרכבת בגרב מתנדבת,
וגם הייתי רואה במחשבה כמה אותי את לא אוהבת,
או דווקא את המחשבות של זו המתוסבכת,
וגם הייתי יודעת מתי את מעתיקה במבחן, מתי את עסוקה בשיעור,
ומתי המוח שלך מונח בכלל בלארגן עוד תעלול.

אז…
אולי זה נחמד לדעת איך להתייחס? למי? מתי?
אבל… לא את כל המחשבות לקרוא זה משתלם וכדאי..
זה היה פוגם בקשר, מביך, קצת מעצבן,
אז אולי הכי טוב, שאני..  לא 100% מבינה אתכן.
צריכה לבד לחשוב מי? איך? ומתי?
צריכה לבד לחשוב איזו פעילות תאהבו ומה כדאי.

אבל אז הקשר שלנו הוא קשר רגיל ולא מביך או מבלבל
פשוט קשר של מורה ותלמידה שמנסות זו את זו לקבל.
אז בינתיים, אני לא קוראת מחשבות,
אלא… סתם מורה שאוהבת לשורר שמנסה תמיד להבין את התלמידות…

לפרק הקודם לחצי כאן