לב אפור/4

בתוככי המעבדה

לפרק הקודם לחצי כאן

שעת צהריים רגילה.

פה ושם נראו ילדים החוזרים מיום לימודים מפרך, ואימהות עם ילדיהן בעגלות חצו את הכביש. המכוניות שעטו בכביש וצפירות נשמעו עת נפל כדור אל הכביש.

במעבדתו של ד"ר מיכאל התנהלה שיחה ערה בינו לבין קולגה שלו.

"תשמע יהונתן" פנה ד"ר מיכאל אליו.

"שומע אחי שומע" אמר תוך כדי כתיבה קולחת על הניסויים של היום החולף.

"אם אני נמצא בבעיה, מה אני עושה?" פכר את ידיו לצדדים.

העמית צחק בקול פרוע.

"מה יש יהונתן?" הופתע מתגובתו "יש לי מאגר בדיחות אם אתה רוצה, וזו לא הייתה אחת מהן" אמר בקול חמור.

"מצטער, אחי" אמר כמנהגו "אתה פשוט מצחיק, אם יש לך בעיה, אתה צריך ללכת לראות איך אתה פותר אותה" הרים את עיניו לרגע מהמסך.

"נו ולכן אני שואל אותך, רק שאתה לא נשמע בקטע לעזור" גירד בזקנו.

"אה שאלת ברצינות?! טוב, מה הבעיה?" הזיז הצידה את המקלדת והסתכל אל ד"ר מיכאל.

"תשמע, גלגלתי קצת כספים והסתבכתי. איך אני יוצא מזה?" לחש בשקט. שאף אחד לא ידע ולא ישמע.

"אחי אתה בצרות אני אומר לך אני מריח את זה עד לפה" הסניף את החומרים החריפים שמילאו את חלל החדר אל ריאותיו.

"תודה על העידוד" אמר בציניות גלויה "תן עצה!" ביקש, כמעט התחנן.

"אני מציע שתיקח הלוואה מהבנק ותסגור את העניין. לפי הטון שלך, העיניים המרצדות, הלחץ בגוף והזיעה בכפות הידיים, התעסקת עם השוק האפור. אני צודק?" רצה לאשש את השערתו.

"כן, אתה צודק. ועוד רגע גם תפרט מה לחץ הדם שלי…" ניסה להכניס הומור בקולו הלחוץ עד אימה.

"אתה יודע, כשאתה מקשיב עם כל הלב אתה מגיע לתובנות חכמות" ציין באוזניו. 'אבל לא מועילות. בכלל'. הרהר בנוגות.

"נו בטח, כי אילצת אותי לעצור מהקלדת רישומי התוצאות של היום, מה יהיה עם זה באמת?" שאל בשקידה של סטודנט מתחיל.

"טוב תודה" פטר אותו.

"אחי, בכמה מדובר?" התעניין.

"אתה לא רוצה לדעת…" 'וגם אני כבר לא'. התכנס בתוך עצמו.

"דווקא כן ואל תחליט דברים על דעתך בלבד. בכמה מדובר?" אכפתיות נשמעה מקולו.

"עזוב יהונתן. את זה אני משאיר לעצמי" 'בדיוק כמו שאשתי מחוץ לתמונה' הבזיקה מחשבה במוחו.

"טוב, אני נצרך לייעץ בבעיות נוספות או שאחזור להקליד את הרישומים של היום?" שאל בטון מתפלסף.

"אתה נצרך לחזור לעבודתך" ענה בקולו הרגיל והבטוח. הקול ההוא של ד"ר מיכאל.

"רק שיהיה ברור, כל זה בינינו בלבד" סימן עם שתי אצבעותיו על עיניהם.

"בטח אחי, מפה" דפק על חזהו "לא יוצא שום דבר".

"תודה יהונתן" אמר והלך אל חדרו הפרטי.

ד"ר מיכאל התיישב על שולחנו ההדור, עץ מלא ואיכותי, כסאו המסתובב והנוח חרק. כבדות ירדה על החדר.

על הקיר היו תלויות תעודותיו הרבות מהאוניברסיטאות הגבוהות בארץ ואותות כבוד ויוקרה עיטרו אותן.

על לוח שעם סמוך אליו, במקום מוסתר, נתלו תמונות משפחתיות.

הנה בתו בגן השעשועים, ופה היא ביום הראשון של כיתה א'.. וזו התמונה המשפחתית מחתונת אחותו בשנה שעברה.

מיכאל פתח את המייל ולהפתעתו ראה מייל חסוי, ללא כתובת השולח.

"תיצור איתנו קשר. אנחנו מחכים, אבל לא להרבה זמן".

ד"ר מיכאל שמט את ראשו על השולחן והתעלף.

***

בחדר קטנטן, שנראה כמרתף, ישבו שלושה מאפיונרים ופתחו בשיחה חשובה.

"מה יהיה הסוף עם הבנאדם הזה?" שאל בזעם גבר שחור עיניים, מגולח ראש ומדיף ריח חזק של אלכוהול ועישון כבד.

"אנחנו דיברנו עד עכשיו במילים יפות, כיאה לצווארון הלבן, אבל זה לא ימשיך ככה" ציין הבלונדיני שאוזניו היו עמוסות עגילים מגושמים.

"יש למישהו רעיון למהלך הבא?" הרעים בקולו הבוס.

"אני אומר לכם שממנו לא נראה כסף, רק צריך לחשוב איך אפשר להתנקם בו" קבע שחור העיניים.

"מה פתאום להתנקם? זה לא יחזיר לנו את הכסף!" התנגד כחול העיניים.

"אבל יש שמועות שהוא מיליונר!" ניסה את כוחו שוב.

"מיליונר? אז למה הוא היה צריך את ההלוואה שלנו?" ניסה להבין כחול העיניים הבלונדיני.

"זה היה להשקעת צד מטורפת, רק שלא תסכן לו את העתיד הכלכלי… מבין? חוץ מזה שאלו סתם שמועות. הוא לא מיליונר. מתפרנס טוב, וזהו" אמר מתוך ידע מבוסס.

"בעו"ש יש לו רבע מליון, זה נחמד. אבל להשקעה שלו זו בדיחה" גיחך.

"טוב, חברה מה זה הדיבורים האלה? תכלס, מה עושים איתו?" הבוס הגברתני שוב הרעים בקולו, מנסה לנווט את המהלך.

"אני מציע שנשבור אותו, את המשפחה, שכל הקהילה שלו תדע עם מה הוא מתעסק.

כשנפוצץ לו את הלב הוא ירגיש איך זה להתעסק עם השוק האפור" אמר בגאווה הגבר השחור וחייך חיוך שטני.

הם הצליבו מבטים והדליקו סיגריה האחד לשני באדיבות של מנצחים.