לאחותי

שלא זכיתי להכיר
לאחותי.
האחות שלא זכיתי להכיר… מקרוב.
יש לך מושג בכלל כמה אני רוצה לפגוש אותך? להכיר אותך?…
נכון שאת בחרת להתנתק. להתרחק.
אבל לא משנה מה תעשי – בכל אופן אנחנו עשויות מאותם גנים… ודם זה לא מים.
לכי תתווכחי עם הטבע.
וכן, אני מתגעגעת אליך, מאד.
מתגעגעת לדבר עלום. למישהי שאני בקושי מכירה. ועדיין מתגעגעת.
איך אפשר להסביר רגשות בהגיון…
אני אוהבת אותך. את נמצאת לי עמוק, עמוק בלב.
תמיד, לא משנה כמה רחוק הלכת. את שם.
כמה פעמים ניסיתי ליצור איתך שיחה… כמה פעמים ניסיתי בכל זאת להתקשר, לנסות.
כל פעם מחדש שרטה לי את הלב.
אין לי מקום לעוד שריטות.
אבל לוותר? להתייאש? לעולם לא.
ואיך זה שאני ממשיכה לעקוב אחריך מרחוק, אף על פי שכל תמונה וסרטון רק גורמים ללב לקפוץ שוב ושוב, לבכות בפנים.
לא מסוגלת להפסיק.
את אחותי. גם אם אף פעם לא הכרתי אותך באמת.
את נמצאת שם, בלב שלי. וזה לא משהו שאפשר לשחרר.
אני רוצה לפגוש אותך, ללמוד להכיר אותך באמת, כמו שאת היום.
לא היית רוצה להכיר אותי, אחותך?… גם אני השתנתי מלא, את יודעת…
כן, אני יודעת שזה קשה לך, אני יודעת שזה לא אישי אלי. אני יודעת שזה משהו בינך לבין עצמך, שזה כמעט בלתי אפשרי מבחינתך.
רק חבל שאי אפשר להרגיע לב סוער בהסברים הגיוניים…גדלתי, השתניתי. את גדלת, השתנית.
מה אנחנו כבר יודעות אחת על השניה היום?
בבקשה, ה' בבקשה.
בבקשה תעזור לה לחזור, תעזור ללב שלה להירגע, שתהייה מסוגלת.
תעזור לה למצוא את המקום שלה בעולם, שיהיה לה טוב באמת. מבפנים.
תעזור לנו, שיתחדש בינינו קשר שמעולם לא היה.
כי אני מתגעגעת. כל כך.
וכבר נגמר לי הכוח לחכות.
אבל אני תמיד, תמיד אחכה לך. בזרועות פתוחות, בלב משתוקק.
כל חיי אחכה לך, לרגע שתגידי 'חזרתי, אחותי'. רק בשביל הרגע הזה אני מוכנה להמשיך לשרוד, יום ועוד יום, עוד געגוע ועוד שריטה.
מחכה לך, תמיד.
אחותך
– ❤ –