לא נאמר- לא נגיד.

לא יודעת מה לומר
מה להגיד.
אפילו השירים שלי
יוצאים שיקריים.

בואי לא נאמר
בואי לא נגיד.
שאני עברתי כאן
ילדות בעייתית- (לא אני לא!)

בואו לא נאמר
בואו לא נגיד .
שהדברים החשובים.
מהלב יוצאים חלקים

בואו לא נאמר
לא נגיד.
שאיך שהוצאתי אצבע.
רצו את כל הזרוע שלי.

ובואו לא נאמר
ובואו לא נזכיר.
דיברתי תאמת-
אבל אך ורק לקיר!

ולרעש. דיברתי שקר.
ולשקט דיברתי אמת.
ככה בספסל בודד לבד.
יושבת ואוספת.

חוויות טובות. לא טובות.
לא רעות. כן עוזרות.
שיש שם משמעות.
אך לא יוצאות למציאות.

בואו תעזרו לי בזה.
כואב לי וזהו.
כי להשאיר הכל בפנים.
אנל'א רוצה לחיות בכזאת מציאות.

רוצה שפיות.
רוצה שמחה.
רוצה אושר.
חיבור לנשמה.
חיבוק ליטוף.
אוזן קשבת.
ככה המציאות שלי תיהיה תמיד מוארת.

ומוכרת…

ובואו ונבין שניה.
מי אנחנו.
בשביל מה ירדנו?-
בשביל האחד לשני!

בואו לא נשכח מה מטרתנו?-
לתקן את העולם-
בית המקדש השלישי!

נ.ב.
(שיבנה עוד לפני שאפתור את כל השאלות.
כי תכל'ס- תיק"ו
(תשבי יתרץ קושיות והוויות)
אז מצפה לו יותר מכל דבר אחר…)